14. מעבר לכך העלו המערערים מספר רב של טענות ביחס למתווה בית המשפט המחוזי עצמו, וביניהן אלה: המתווה הנ"ל לא התבקש כלל על ידי עו"ד הרמולין ולכן הוא ניתן בחוסר סמכות; במסגרת מתווה בית המשפט המחוזי, בית המשפט המחוזי הנכבד העביר את סמכויותיו הלכה למעשה למומחים שמונו על ידו, שלא כדין; נשללה מן המערערים זכות הערעור שלהם על החלטות המומחים; לא היה מקום להעביר למומחים את הסמכות לזהות את נכסי השותפות, אלא לכל היותר ניתן היה להפקיד בידיהם את הקביעה בדבר שווי הנכסים; בית המשפט הוא שאמור היה לפסוק בדבר הדרך שבה ישולם לעו"ד הרמולין חלקו בשותפות, וכן לקבוע את "מועד החיתוך", שלאחריו לא מגיעות לעו"ד הרמולין זכויות בשותפות, ולא להשאיר ענין זה למומחים.
15. בערעור-שכנגד, הצהיר עו"ד הרמולין כי הוא מקבל באופן עקרוני את מתווה בית המשפט המחוזי, ואף מבחינה מעשית הוא עדיין נכון להשלים עם האמור בפסק הדין במלואו (ראו: פיסקה 10 לערעור-שכנגד). יחד עם זאת, הוא ראה לנכון להגיש ערעור-שכנגד. בגדרו של הליך זה עו"ד הרמולין גרס כי במידה שתתקבל טענת המערערים, כי יש לבטל את מתווה בית המשפט המחוזי כולו, ראוי שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד כדי שיורה לקבל את הסעד הראשי שהתבקש בערכאה המבררת, קרי פירוק השותפות ומינוי כונס נכסים.
עוד מוסיף וטוען עו"ד הרמולין כי היה מקום לקבוע שאת שכרם של המומחים ישלמו הצדדים בשיעור היחסי של חלקם בשותפות עובר להודעת הפירוק, דהיינו שמונים ואחד אחוזים מההוצאות האמורות צריכות להיות מושתות על המערערים, ותשעה עשר אחוזים מהן על עו"ד הרמולין (ולא בצורה שווה, כפי שנקבע). לבסוף גורס עו"ד הרמולין כי היה מקום להטיל על המערערים הוצאות משפט גבוהות יותר.
התפתחויות נוספות
16. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים – העלינו בפני הצדדים הצעות שונות להסדרים מגוונים משום דרכי שלום. ניסיונות חוזרים ונשנים אלה – לא נסתייעו, ולפיכך עלינו לפסוק במכלול. לכך אעבור עתה.
דיון והכרעה
17. לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחומר הרב והעצום שהוגש על ידם – הגעתי למסקנה כי יש לקבל בצורה חלקית את עמדתם של המערערים במכלול, כאמור בפיסקאות 35-33 שלהלן, בכפוף לאמור בפיסקאות 40-36 ו-42 שלהלן, וכן את השגת עו"ד הרמולין בערעור-שכנגד שלו, לגבי הנשיאה בנטל שכר המומחים, כאמור בפיסקה 41 שלהלן, וכך אציע לחבריי שנעשה. את הטעמים למסקנותי האמורות אפרט עתה.