זה המקום להעיר כי בניגוד לעצה שוודאי כל אחד מהצדדים שבפנינו נתן פעמים רבות ללקוחותיו הנכנסים ליחסי שותפות – כי שומה עליהם להסדיר את הדברים שביניהם בחוזה שותפות כתוב ומפורט – הם לא נהגו כך, והעדיפו למסד את יחסיהם על דרך של "טלאי על טלאי". פרקטיקה זו, שעו"ד לוקים בה לרוב ביחס לעצמם, איננה ייחודית לישראל. ראו דבריו של פרופ' Robert W. Hillman שקבע:
"In practice, however, law firm partnership agreements often are ill-conceived, poorly drafted, and hopelessly out of date".
(ראו מאמרו:Law Firm Risk Management in an Era of Breakups and Lawyer Mobility Limitations and Opportunities, 43 TEX. TECH L. REV. 449 (2011) ).
20. הנה כי כן, כפי שציין בית המשפט המחוזי הנכבד (בדונו בסוגיה מעט אחרת, של אפשרות הרחקת עו"ד הרמולין מהשותפות) – ההסכמה הנ"ל שבסעיף 5 להסכם השותפות "חולשת על ניהולו של המשרד" (ראו: עמוד 52 לפסק הדין), וכי: "זכות זו כוללת, בין היתר, את ההכרעה בעניין: קבלת שותפים; הרחבת השותפות; הכרעה בכל עניין הקשור בקבלת לקוחות והסכמים איתם; ניהול חשבונות; קביעת הכנסות והוצאות או מחלוקת בקשר אליהן; השקעת ההכנסות העודפות ועוד" (ראו: פיסקה 33 לפסק הדין). אוסיף כי אף הכרעה בסכסוכים שוטפים שמתעוררים במהלך ניהול השותפות נראה שבאים הם במסגרת סעיף 5 הנ"ל, אך הסעיף האמור איננו חובק עניינים שמעבר לכך.
הדבר עולה מפורשות מלשון ההסכמה, שכן סעיף 5 להסכם השותפות מדבר רק ב: "הכרעה לגבי סכסוכים וניהול" (המופקדים כאמור בידי עו"ד שרגא בירן), אך אין הוא עוסק בהכרעה לגבי אפשרות היציאה מהשותפות, שהיא נושא שונה בתכלית. הדעת נותנת שכדי להתנות על נקודת המוצא, שמוסדרת בסעיף 41(א)(3) לפקודה (המצוטט בפיסקה 8 שלעיל), יש צורך בלשון מפורשת יותר מהסכמה באשר למי שנתונה לו ההכרעה לגבי "סכסוכים וניהול" של השותפות. ההסכמה הנ"ל בין הצדדים, בצורתה הנוכחית, איננה דנה לפיכך ביציאה מן השותפות, ועל כן אין בה כדי להתנות על לשון הפקודה. ודוק: המערערים גם לא טענו כי הצדדים התנו על סעיף 41(א)(3) לפקודה בדרך של התנהגות ברבות השנים, וממילא נראה שאפשרות זו אף נסתרה על ידי קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי הנכבד בנושא התנהלות השותפים (ראו: פיסקאות 26, 33 לפסק הדין). על כן אין צורך להידרש גם לאפשרות אחרונה זו.
21. ניתן עתה לעבור לבחינת טענותיהם של הצדדים בנוגע למתווה בית המשפט המחוזי עצמו. הדיון בנושא זה יתמקד בשתי סוגיות מרכזיות: