כן ר' לרנר, דיני שטרות 230 (מהדורה שניה, תשס"ז-2007 (לעיל ולהלן: "לרנר"):
"...הערך הנחוץ לאחיזה כשורה שונה מהתמורה המבססת מעמד של "אוחז בעד ערך". הערך הנחוץ לאחיזה כשורה יפורש בהתאם למקובל בכלל תקנות השוק... פסק הדין בעניין חוות מקורה החיל את איפיוניו המיוחדים של הערך גם על תקנת השוק של דיני השטרות, קרי – על האחיזה כשורה. הווי אומר, התחייבות שטרם בוצעה לא תיחשב לערך לצורך האחיזה כשורה. כמו כן, נכס בעל שווי זניח לא ייחשב לתמורה הולמת לשטר שנקוב בו סכום גבוה של ממש...".
43. במקרה דנן, לא נראה כי התקיים היסוד של הערך. גרסתו של רפי נשמעה רק בחקירתו (בתצהירו ציין כי שילם לעאדל "תמורה מלאה"). הוצג הסכם בין רפי לבין עאדל (ת/4, הנושא תאריך 7.4.06 (להלן: "הסכם מכירת השיק"). בהסכם צוין כי עאדל מוסר לרפי את השיק, וכי עאדל יקבל מרפי 60,000$ בשלבים, וכן 40,000$ בונוס לאחר שייגבה השיק. לדברי רפי, שילם לעאדל 15,000$ ועוד 15,000$ ובסך הכל 30,000$ (עמ' 62 ש' 24-26; עמ' 71 ש' 5-8).
די באמור לעיל על מנת לקבוע כי לא התקיים יסוד הערך הנדרש לצורך אחיזה כשורה, וזאת אף מבלי לבחון את השאלה, שאף היא שנויה במחלוקת, האם עאדל קיבל בפועל את הסכומים הנ"ל מרפי תמורת השיק.
כבר נזכר לעיל כי לצורך חישוב הערך שניתן עבור השיק ייחשב רק ערך ממשי ומבוצע, ולא התחייבות עתידית, כך שהערך שניתן על ידי רפי הוא 30,000$ בלבד (כ-120,000 ש"ח), המהווה כ-6% מסכום השיק. מדובר בתשלום תמורה סמלית ביחס לסכום השיק, ולא בערך הנדרש לצורך הקמת אחיזה כשורה, ולכן גם מטעם זה, אין רפי אוחז כשורה.
44. לגבי הדרישה לכך שהאוחז יטול את השטר בתום לב ובלא כל ידיעה שזכות קניינו של המסַחר פגומה, לאור הדברים הקודמים, אין צורך להעמיק חקר בעניין זה. מחד, אין מוטלת על האוחז בשטר חובה לחקור ולדרוש אחר הנסיבות של עסקת היסוד וכשרותה, ואפילו רשלנות רבתי אינה שוללת תום לב (אף כי היא יכולה להוות ראיה לחוסר תום לב), ר' ד"נ 15/70 קוד בע"מ נ' תל חנן חברה לאחסנה ומסחר בע"מ, פ"ד כ"ו (1) 36, 40 (1971). מנגד, כלל הנסיבות שפורטו לעיל, בצירוף העובדה כי עאדל היה נכון להסתפק בקבלת סכום נמוך מאד לעומת סכום החוב הנטען על ידו (אף כי היא הסביר זאת בחוסר יכולת כלכלית לפעול לגביית השיק), כמו גם נסיבות נוספות המעוררות תמיהה (למשל, מועד הסכם מכירת השיק, 7.4.06, כשבתצהירו כותב רפי כי הפקיד את השיק בבנק מס' חודשים לאחר רכישת השיק מעאדל, בעוד שהשיק הופקד בבנק רק בחודש יולי 2010). רפי גם ציין בעדותו כי בעת שחתם על ההסכם עם עאדל ושילם לו 15,000$ היה מאד סקפטי, אך אמר שמוכן לסכן 15,000$ בשביל בונוס של בין 400 ל-500 אלף דולר (עמ' 77 ש' 20-21ׂ). בהקשר זה אציין כי גם אי זימונו לעדות של סרסור, שנכח בעת חתימת הסכם רכישת השיק ומסירת השיק, עומד לרועץ לתובע.
כאמור לעיל, איני נדרש להכרעה בסוגיה זו, והיא תישאר בצריך עיון.