45. חשיבות מעמדו של אוחז כשורה באה לידי ביטוי בסעיף 37(2) לפקודה הקובע:
"היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר".
משמעות האמור בסעיף היא, כי ככל שנקבע לגבי אדם כי הוא אוחז כשורה על פי התנאים הקבועים בסעיף 28 לפקודה, הרי שבעלותו בשטר נקייה מפגם וקניינו שלם, ובמצב זה נטל ההוכחה עובר לנתבע להוכיח טענת הגנה טובה, למשל שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, כפיה, אלימות ופחד או אי חוקיות כלשהי.
46. ואולם, בענייננו, כאמור לעיל, רפי אינו אוחז כשורה.
אוחז שאינו אוחז כשורה
47. האם בכך נסתם הגולל על זכויותיו של רפי על פי השיק?
התשובה לכך שלילית. אחיזה כשורה מעניקה אמנם עוצמה רבה לאוחז, ומתגברת על טענות ההגנה המקובלות של החבים על פי השטר, אך גם אחיזה כשלעצמה היא תנאי מספיק לביסוס העילה השטרית, ולאוחז בשטר קיימת זכות לתבוע על פי השטר בשם עצמו [סעיף 37(1) לפקודה; ע"א 537/89 רמטקס ביח"ר לאריגה בע"מ נ' rainbow window fashion בע"מ, פ"ד מו(4) 573, 576 (1992)].
להבדיל מאוחז כשורה, על האוחז "הרגיל" להתגבר על טענות ההגנה שמעלה המושך, לרבות אלה הקשורות לעסקת היסוד, דהיינו לעסקה בין מושך השטר לבין הנפרע, ובענייננו, בין ג'לאל לבין עאדל.
לרנר משווה את מעמדו של נסב שאינו אוחז כשורה למעמדו של נמחה של זכות חוזית רגילה: "נסב שאינו אוחז כשורה אינו נהנה מתכונת הטהירות ואינו מקבל את השטר כשהוא נקי מפגמים שדבקו בו בחוליות קודמות. לפי זה, דינו של נסב צריך להיות כדין נמחה רגיל, למעט לעניין טענות הגנה הנוגדות את רעיון העבירות השטרית" ובהמשך: "...טענות ההגנה החוזיות העומדות כלפי הנפרע יעמדו גם נגד נסב שאינו אוחז כשורה" (לרנר, עמ' 315-316). בהמשך מפנה לרנר לשני נושאים בהם הסיקו בתי המשפט שטענות הגנה מסוימות אינן עומדות נגד אוחז רחוק, אף שחייב רשאי להעלות טענות דומות נגד נמחה (קיזוז וסיחור לפני כישלון תמורה), אך אלה אינם קשורים לענייננו.
אוחז בעד ערך
48. קודם שנגיע לעסקת היסוד, נסיר מעל הדרך את שאלת התמורה.
על מנת לבסס עילת תביעה שטרית יש צורך במתן תמורה (לרנר, 213).
האוחז שנתן תמורה נקרא בפקודה "אוחז בעד ערך" (ר' סעיפים 26, 27 לפקודה).
בעניין חוות מקורה נקבע כי: