אעיר כי התרשמתי שברזילי הוא אדם מתוחכם למדי, אשר יודע היטב להבחין בין ת.ז. לבין ייפוי כוח. אך אין צורך לעסוק בהערכות על מנת להגיע למסקנה כי האמתלה שסיפק בנסיון ליישב את הסתירה בגרסאותיו, הלכה למעשה אינה מיישבת ביניהן, שכן במשטרה הוא דיבר במפורש גם על ייפוי כוח וגם על תעודת זהות ("אני נתתי לו יפוי כוח, שאין לי העתק ממנו, ונתתי לו את תעודת הזהות של אשתי"). לא זו בלבד שהאמתלה אינה מיישבת את הסתירה, היא מוסיפה וגורעת עוד מאמינותו של ברזילי.
חוסר העקביות של ברזילי ממשיך ובא לידי ביטוי גם בשאלה מי נכח במועד העברת הבעלות. בהודעה שמסר במשטרה אמר ברזילי כי אמארה הוא שביצע את העברת הבעלות וכי רק הוא, אמארה, נכח במעמד זה: "רק אסעד היה במעמד [העברת הבעלות- א.ד.], אני נתתי לו יפוי כוח שאין לי העתק ממנו, ונתתי לו את תעודת הזהות של אישתי שלאחר מכן היא הוחזרה לי וכן אסעד ביצע את העברת הבעלות". (עמ' 21 למוצג "ת/1", מול שורות 32-33). גם בתצהיר התשובות לשאלון, במענה לשאלה מי נכח במעמד העברת הבעלות ברכב, השיב ברזילי: "הוא [אמארה - א.ד.] העביר את הזכויות ברכב לבד עם ת.ז. של אשתי, וייפוי כוח של אשתי, אף אחד לא נכח". בניגוד לאמור, במסגרת עדותו בבית המשפט טען ברזילי כי גם הוא נכח במעמד העברת הבעלות וכאשר עומת עם הסתירה ביחס לגרסאותיו הקודמות התפתל וטען כי הוא היה שם אך לא ביצע את ההעברה (עמ' 36 ש' 10-23). אך נסיון זה לתרץ את הסתירה אינו עולה בקנה אחד עם הדברים שנאמרו על ידו בהודעה במשטרה ובתשובות לשאלון, בהם ציין כי הוא לא נכח במקום.
כאן המקום לציין כי גם טענת ברזילי לגבי המועד בו הועברה הבעלות אינה עולה בקנה אחד עם הראיות. ברזילי העיד כי העברת הבעלות נעשתה בערב או אחר הצהריים (עמ' 37 ש' 6-14). טענתו זו נסתרת מאישור רישום שינוי הבעלות ברכב ("נ/3"), שמחותמת הדואר המופיעה עליו עולה כי העברת הבעלות נעשתה בשעה 09:57.
ניתן לסכם פרק זה של הדיון באמירה כי עדותו של ברזילי לא היתה אמינה, לשון המעטה, ודי באמור לעיל כדי להמחיש זאת.
נעבור עתה לדיון בארבעת התנאים שהנתבעת אינה עומדת בנטל להוכיחם.
תמורה
17. דרישת התמורה איננה כתובה מפורשות בסעיף אך הינה נגזרת מהגדרת מכר כהקניית נכס תמורת מחיר [א' זמיר, חוק המכר, תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים (ג' טדסקי עורך, 1987) 682 (להלן:"זמיר"), עמ' 711]. בפרשת כנען ציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן (בעמ' 716), כי: "התמורה לעניין תקנת השוק איננה יכולה להיות תמורה סמלית. נדרשת תמורה ממשית, דרישה שנועדה להבטיח את תום-הלב (ראו: פרידמן בספרו הנ"ל (כרך ב) [37], בעמ' 1148-1145; פרופ' זמיר בחיבורו הנ"ל (להלן – זמיר חוק המכר [34]), בעמ' 713)".