גדר המחלוקת
49. לאחר שניתן פסק הדין המשמעתי, קיבלה העירייה מספר החלטות בעניינו של התובע. תחילה היא קבעה את התפקידים אותם ימלא, חלף תפקידיו כמנהל משאבי אנוש. לצד זאת, לאחר שבסוף חודש מארס 2017 הודיעה לתובע על עמדת משרד הפנים בדבר אי תוקפו של חוזה העבודה, קבעה העירייה את המשרה אליה
--- סוף עמוד 21 ---
יועבר (אף זאת בהתאם להנחיות משרד הפנים), החלטה אשר השליכה על תנאי העסקתו. נפרט קמעא.
50. סמוך לאחר מתן פסק הדין המשמעתי הורתה העירייה כי התובע יחדל מלמלא תפקידיו כמנהל אגף משאבי אנוש, והוא שובץ לבצע תפקידים שונים.
בהתאם לתצהירו של מר בן-אבו, נעשו ניסיונות לשבץ את התובע לתפקידים חלופיים בעירייה שאינם תפקידי הנהלה, אולם מרבית ניסיונות אלו לא עלו יפה. מר בן-אבו הצהיר, כי בתחילה שובץ התובע לעבודה במחלקת הרווחה של העירייה, אך השיבוץ לא צלח מסיבות שאינן רלבנטיות לענייננו. לאחר מכן שובץ התובע כפקיד בלשכתו של מר בן-אבו. לטענת מר בן-אבו, עקב "בעיות משמעת רבות" לא ניתן היה לאפשר לתובע להמשיך בתפקידו זה. מר בן-אבו הוסיף וציין כי נעשו ניסיונות נוספים לשבץ את התובע במחלקות שונות בעירייה, שלא צלחו אף הם. לאחר מכן שובץ התובע באגף השיטור העירוני, אך גם ניסיון זה לא עלה יפה. לבסוף, ונכן למועד עריכת תצהירו של העד, שב התובע לשמש פקיד כללי בלשכת המנכ"ל[12]/עוזר מנכ"ל. בחקירתו הנגדית בפנינו הבהיר מר בן-אבו, כי את תפקיד התובע (כעוזר מנכ"ל), "המציא" כי לא ידע "מה לעשות" עם התובע: "...אני המצאתי לו תפקיד, כי הוא לא יכול לעשות משהו אחר שמישהו אחר עושה בעירייה.".[13] התובע אישר בפנינו כי הוצב כעוזר מנכ"ל, לאחר שמילא "כל מיני תפקידים" שהטילו עליו, לרבות עוזר ראש העיר לכליזמרים. מכאן, שעיקרי גרסת מר בן-אבו בעניין זה לא נסתרו ויש לראותם כחלק מהתשתית העובדתית, הגם שאין צורך שנקבע ממצאים בדבר העילות שהובילו לכך ששיבוציו השונים של התובע לא צלחו.
51. כאמור, למרות העובדה כי התובע הפסיק למלא תפקידי מנהל אגף משאבי אנוש, הוסיפה העירייה לפעול בהתאם לחוזה הבכירים, תוך שהיא משלמת לתובע את כל הזכויות על פיו. זאת, כך על פי הנטען, משום שסברה כי עליה לשמר את זכויות התובע, בשים לב לכך שבפסק הדין המשמעתי לא ניתנו הוראות בעניין זה.
--- סוף עמוד 22 ---
52. בהמשך, בתחילת שנת 2017 ניתנו הנחיות היישום על ידי משרד הפנים, שלפיהן חוזה הבכירים אינו בתוקף. כמו-כן הנחה המשרד את העירייה כי יש לשלם לתובע שכר בהתאם לתפקיד אותו הוא ממלא בפועל, אולם עד מהרה חזר בו מעמדה ראשונית זו, אשר לא יושמה. לאחר שהמשרד ערך בחינה חוזרת, החליט כי התובע זכאי לשכר בהתאם לדירוג ולדרגה להם הוא היה זכאי, עת שימש מנהל משאבי אנוש בדירוג ודרגה. העירייה פעלה בהתאם לעמדה זו של משרד הפנים, והעבירה את התובע למשרה עם תקן שנפתח במיוחד עבורו, אליה הועבר עם דרגתו כמנהל אגף טרם המעבר לחוזה בכירים - דהיינו דרגה 43+ בדירוג המח"ר.[14] (להלן: "ההחלטה בדבר שכר התובע").