במקרה דנא משרד הפנים לא דבק בעמדה עקרונית זו, והחליט כי ישולם לתובע שכר כמנהל אגף משאבי אנוש בדירוג דרגה, ללא קשר לתפקידים אותם ימלא. כך הסביר זאת מר בן-נון: "הייתה פה דילמה לא פשוטה, זו שאלה מאוד מורכבת, ואחרי מחשבות רבות במקרה הזה החלטנו, הרי בהתחלה הרעיון לתת שכר בהתאם לתפקיד אותו אדם ממלא, אבל במקרה הזה לאור פנייה והנושא נשקל שנית אצלנו עם מחשבה וקיבלנו החלטה להעלות אותו מהדרגה שאותה מבצע
--- סוף עמוד 24 ---
היום בפועל למשרת מנהל אגף אבל בדירוג דרגה.".[15] אלא שאין לנו צורך להכריע בתוקפה של עמדה עקרונית זו, שכן המשרד לא עמד עליה במקרה דנא.
58. לפיכך, השאלה שעומדת לפנינו מצומצמת יותר: בהינתן כי חוזה הבכירים בוטל כדין; האם נפל פגם של חוסר סבירות או חוסר מידתיות ב"החלטת העירייה בדבר שכר התובע"? (דהיינו בהחלטת העירייה, בעקבות הנחיית משרד הפנים לפיה יש לשלם לתובע שכר לפי דרגה 43+ בדירוג המח"ר – בהתאם למעמדו טרם כריתת חוזה הבכירים).
59. מהי אמת המידה המשפטית לבחינת החלטת הנתבעות? התובע לא פירט את טענותיו בעניין זה, ולא ציין עילה משפטית ספציפית מלבד טענותיו האמורות, שמהן ניתן להסיק כי הוא תוקף את סבירות ומידתיות ההחלטה.
ודוק, ההחלטה על תנאי ההעסקה היא החלטה של רשות מנהלית. היא גם החלטה בתחום דיני העבודה. לפיכך היה על המדינה והעירייה לנהוג בהתאם לכללי המשפט המנהלי, ולעקרונות משפט העבודה ודיני החוזים.
בגדר האמור ומבלי למצות, היה על הנתבעות לבסס את החלטתן על שיקולים רלבנטיים ועליהם בלבד, על החלטתן להיות סבירה ולאזן כיאות את השיקולים הצריכים לעניין, וכן לעלות בקנה אחד עם עיקרון המידתיות ; "קיים לעובד אינטרס לגיטימי שהתנהגות המעסיק כלפיו והחלטות המתקבלות בעניינו, יעשו בתום לב ובדרך מקובלת, כמרכיב מחייב בחוזה העבודה (סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). כך, זכאי כל עובד שהמעסיק ינהג כלפיו בהגינות, בסבירות, במידתיות, בתום לב ובכל מידה הראויה לשרור ביחסים בין שני הצדדים לחוזה עבודה.".[16]
מן הכלל אל הפרט
60. לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח פגם אשר מצדיק התערבותנו בהחלטת העירייה, בעקבות הנחיית משרד הפנים, בדבר שכרו.
--- סוף עמוד 25 ---
61. במישור העובדתי, הנתבעות לא חלקו על טענת התובע שלפיה העברתו מחוזה בכירים לדרגה 43+ בדירוג המח"ר גרמה לפגיעה לא זניחה בשכרו.
התובע צירף לכתב התביעה שני תלושי שכר: לחודשים פברואר ומארס 2017. מתלוש פברואר 2017, עולה כי בעד אותו חודש עדיין שולם לתובע שכר בכירים. סך התשלומים בעד "משרה +תשלומים" עמד על 20,690.70 ₪ (כולל דמי הבראה שנתיים בסך של 456 ₪ והחזר הוצאות בסך של 836.65 ₪), והשכר "נטו לתשלום", עמד על 15,034.09 ₪. מנגד, על פי תלוש מארס 2017, שולם לתובע שכר בהתאם לדרגה 43+ בדירוג המח"ר. סך התשלומים בעד "משרה + תשלומים" עמד על 10,457.91 ₪, והשכר "נטו לתשלום" עמד על 8,616.74 ₪.