62. במאמר מוסגר נציין כי בדיון בבקשה לסעד זמני, הצהיר ב"כ העירייה כך: "לעניין השכר החדש, שכרו בחודש מרס אחרי הפחתה היה 8,600 ₪ נטו אך אז היה לו רכב ולכן לא קיבל נסיעות, נעשתה בדיקה והוא יקבל כ- 1,000 ₪ ברוטו נסיעות ובנוסף החזקת רכב ולכן אני מעריך כי שכרו לא יפחת מ-10,000 ₪ נטו.".
חרף הצהרה זו, ספק אם אכן סך התשלומים שמשולמים לתובע לאחר ההפחתה עומד על 10,000 ₪ נטו. לא ברור מה שיעור קצובת הנסיעה המשולמת לתובע לאחר העברתו לדרגה 43+, אם בכלל משולמת. באשר להחזקת הרכב אליה התייחס ב"כ העירייה, הרי שמעדות מר בן-אבו בפנינו עלה כי רכיב כזה לא שולם לתובע בעת ישיבת ההוכחות. כך הוא העיד:
"ש. אתה בדקת את ההחלטה של הועדה הפריטטית כשהחלטת לא לתת לו קצובת החזקת רכב.
ת. לא החלטתי החלטה כזו וגם לא הייתה לי שום פנייה לשיחה בנושא מאז הדיון האחרון.
ש. אז זה משהו שאתה עתיד לבחון אותו.
ת. כן, אם מגיע לו אז יקבל.".[17]
מכל מקום, נזכיר כי במסגרת כתב התביעה התובע אינו תובע החזקת רכב, או קצובת נסיעה, אלא עותר להפרשי שכר ולתנאים הנגזרים מן השכר. לכן, סוגיית זכאות התובע להחזקת רכב או קצובת נסיעה אינה עומדת לבחינתנו.
--- סוף עמוד 26 ---
63. כך או אחרת, עיון בתלושי השכר לא מותיר ספק כי שכרו של התובע נפגע משמעותית. אולם, בניגוד לעמדת התובע, אנו סבורים כי הפגיעה הכלכלית בתובע אינה מחייבת מסקנה בדבר אי חוקיות הנחיית משרד הפנים ויישומה על ידי העירייה.
64. העירייה פעלה למצוא לתובע תפקידים אשר עומדים במגבלות פסק הדין המשמעתי, ואכן מצאה תפקידים כאלו ואחרים. התובע, כאמור, לא תקף את החלטות העירייה בדבר התפקידים שיבצע, ובפרט את ההחלטה שישמש כעוזר למנכ"ל, תפקיד אשר מר בן-אבו העיד לגביו כי "הומצא" במיוחד עבורו.[18]
65. למרות שהתובע חדל מלבצע תפקידים של מנהל אגף משאבי אנוש, ולמרות שהעירייה לא הייתה רשאית להציבו במשרה ניהולית כלשהי, ולמעשה המציאה עבורו תפקידים היא הוסיפה לשלם לו שכר מנהל אגף משאבי אנוש בדירוג ודרגה ויצרה עבורו משרה לצורך זה.
66. בנסיבות אלו, החלטת משרד הפנים מצויה במתחם הסבירות, היא מידתית, ואיננו רואים עילה להתערב בה. ההחלטה מאזנת את מכלול השיקולים, הן את עניינו של העובד והן את עניינה של הרשות והמגבלות החלות עליה לרבות חובתה לפעול בנאמנות גם כלפי הציבור. קשה לומר כי אין בהחלטת המשרד התחשבות בעניינו של העובד, כאשר משולם לו שכר ללא זיקה לתפקידים אותם הוא מבצע בפועל. אומנם, מדובר בהחלטה אשר פוגעת בעובד, אולם ממזערת את הפגיעה בו ככל שניתן. מכל מקום, התובע לא הצביע על חלופה סבירה אחרת, ודרישתו הקשיחה היא קיום הסכם הבכירים.