72. בטרם סיום פרק זה, והגם שהעניין אינו חלק מגדר המחלוקת, איננו יכולים שלא להעיר כי מן הראוי שהעירייה תידרש לסוגיית קצובת הנסיעה והחזקת הרכב. זאת, כפי שהצהיר בא-כוחה בדיון בבקשה לסעד זמני (פרוט', עמ' 2, ש' 1 – 3), וכן בהתאם להצהרת מר בן-אבו בפנינו (פרוט', עמ' 7, ש' 15 – 20). השוואת דבריהם של בכלי תפקיד אלה מעוררת תמיהה, ואנו סבורים שעל הרשות להשלים בחינת זכאות התובע, ככל שלא עשתה כן עד כה.
ב. האם בתום תקופת ההעברה למשרה אחרת והפסילה קיימת לתובע זכות קנויה לשוב למשרת מנהל אגף משאבי אנוש?
ב(1) עמדת התובע
73. התובע טען כי בתום תקופת "ריצוי העונש" קיימת לו זכות לשוב למשרתו כמנהל אגף משאבי אנוש, ולחילופין בלבד ובהסכמתו ל"תפקיד מקביל" (משרה מקבילה) במעמד ובתנאים. טענתו בדבר זכות כאמור השתית התובע על הנימוקים העיקריים הבאים:
א. מכוח פרשנות סנקציית ההעברה ממשרה לתקופה, אשר נקבעה בחוק שירות המדינה (משמעת).
ב. מכוח הוראות פסק הדין המשמעתי, שאותו לשיטת התובע יש להבין ככזה שמקנה לו זכות לשוב למשרתו בתום תקופת ההעברה והפסילה.
ג. בשים לב לכך שההעברה היא זמנית, לפסק הדין המשמעתי, ולכך שמלכתחילה התובע מונה למשרה כדין – יש לומר כי המשרה אינה פנויה ולכל הפחות רשאי המעסיק לראותה ככזו שאינה פנויה. כפי שנכתב בפסק הדין המשמעתי, העירייה מעוניינת כי התובע יוסיף וישמש מנהל אגף משאבי אנוש. בהתאם היא לא פרסמה מכרז לאיוש המשרה, ואיישה את המשרה באופן זמני בלבד, זאת לצורך איושה על ידו לאחר סיום תקופת העונש. משכך, אין למשרד הפנים
--- סוף עמוד 29 ---
סמכות להתערב ברצון העירייה, אשר הצהירה כי היא מעוניינת להשיבו למשרתו, ואין בסמכותו לשלול באופן קטגורי את שיקול דעת המעסיק.
ד. עמדת משרד הפנים לפיה בתום תקופת העברה זמנית שנקבעה בגזר דין משמעתי, קיימת חובה להעמיד את התובע למכרז – "משוללת אחיזה בלשון החוק והיגיון". היא גם אינה מתיישבת עם הכללים לפיהם ניתן לבצע "ניודים רוחביים" באותה רמת תפקיד ללא מכרז.
ה. החלטת משרד הפנים מהווה ענישה נוספת על הענישה שהשית בית משפט המחוזי על התובע, אשר קבע כי התובע יועבר רק באופן זמני. משכך, מדובר בהחלטה שקוראת תיגר על סמכותה הייחודית של הערכאה המשמעתית, ואשר נוגדת את העיקרון שלפיו אין עונשין פעמיים על אותה עבירה.
ו. סע"ש (י-ם) 53336-06-15 נחמה מונסנגו – נציבות שירות המדינה (05.07.15), עליו נסמך משרד הפנים אינו מועיל לו. ראשית, אין מדובר בהלכה מחייבת. שנית, את פסק הדין המשמעתי יש לפרש לפי עיקרון פרשני מקל, שהינו ברמה נורמטיבית גבוהה יותר. שלישית, מעיון בפסק הדין עולה כי נסיבות המקרה שם אינן ברורות די הצורך, והנסיבות שפורטו אינן דומות לעניינו. בעניין מונסנגו, בשונה מענייננו, המעסיק החליט לפרסם מכרז לאיוש המשרה ממנה הועברה העובדת. בנוסף, בעניין מונסנגו, נקבע כי גזר הדין לא מלמד על זכות קנויה לתפקיד, ובענייננו המצב שונה.