ב(2) עמדת משרד הפנים והעירייה
74. המשרד טען כי מעת שהתובע הועבר ממשרתו ונפסל בנסיבות האמורות, אין לו זכות קנויה שתישמר משרתו, ואין לו זכות אוטומטית לשוב למשרה, ולכל היותר הוא זכאי להתמודד על מכרז למשרה זו ככל שיתפרסם כזה בתום תקופת ההעברה ממשרתו. אלו נימוקיה העיקריים של המדינה:
א. התובע מתעלם מכך שלא רק שהועבר ממשרתו, אלא שנפסל מביצוע תפקידים כאלו ואחרים, למשך שנתיים. לגבי מהות סנקציית הפסילה פסק בית המשפט העליון בעניין אבשלומוב, כי מדובר בתקופת צינון, שלאחריה רשאי העובד לשוב ולהתמודד על תפקידים בשירות המדינה. ההבדל בין פסילה לתקופה לבין פסילה לצמיתות הוא כי במקרה האחרון העובד אינו רשאי להתמודד על המשרה כלל.
--- סוף עמוד 30 ---
ב. בית משפט המחוזי לא קבע דבר לגבי חזרת התובע למשרתו בתום תקופת הפסילה, ולא ניתן להבינו כך.
ג. המשרד הפנה לסע"ש (י-ם) 53336-06-15 נחמה מונסנגו – נציבות שירות המדינה (05.07.15), שלטענתו יפה לענייננו.
ד. בתקנות העיריות (מכרזים לקבלת עובדים), התש"מ – 1979, נקבעו מגבלות על התקופה שבה ניתן לאייש משרה שהתפנתה באופן זמני ללא עריכת מכרז. ממגבלות אלו ניתן ללמוד כי מצב בו תפקיד מאויש על ידי ממלא מקום לתקופה ארוכה אינו רצוי ושמור למקרים חריגים.
ה. חובת הרשות היא לדאוג בראש ובראשונה לתושבים ולא לתובע. מכאן, ונוכח חיוניות המשרה, השארתה ללא איוש קבוע משך תקופה ארוכה עלולה לפגוע בעבודתה השוטפת.
ו. אין מדובר בענישה כפולה.
75. עמדת העירייה גם בעניין זה הייתה כי עליה לקיים את הנחיות משרד הפנים ככתבן וכלשונן.
ב(3) דיון והכרעה
76. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, על רקע הדין החל, ראינו לנכון לקבל את עמדת התובע באופן חלקי בלבד.
מסקנתנו היא כי לתובע אין זכות קנויה לשוב למשרה ממנה הועבר, ובהתאם לעירייה אין חובה למנותו לאותה המשרה. עם זאת, עמדת משרת הפנים שלפיה אין לעירייה סמכות להשיב את התובע למשרתו, אלא באמצעות מכרז - מעוררת קושי. זאת ולו משום כך, כי עמדה זו נוגדת את הנחיות משרד הפנים עצמו.
77. אשר לעמדת התובע כפי שהובאה לעיל, כאמור לא ניתן לקבלה במלואה. זאת לאור שלושה נימוקים לפחות. ראשית, התובע טען כי זכותו לשוב למשרה, אולם לא הצביע על מקור לזכות כזו. שנית, קבלת עמדת התובע פירושה היא הגבלה מראש של שיקול דעת העירייה באיוש משרות, אשר לא הוכחה לה הצדקה. שלישית, עמדת התובע לא רק שאינה מתחייבת מפסק הדין המשמעתי שניתן