88. אומנם, בפסק הדין בעניין אבשלומוב שמובאות ממנו הובאו לעיל, נקבע כי אין מקום להגביל מראש את שיקול דעת המדינה, ולכפות עליה להשיב לשירות המדינה עובדת אשר פוטרה בהחלטת בית הדין למשמעת. בכך שונה עניינה מענייננו. אולם הגיון הדברים נכון גם לגבי הגבלה קשיחה מראש של שיקול דעת הרשות במינוי למשרה.
--- סוף עמוד 34 ---
יתר על כן, בענייננו, כמו בעניין אבשלומוב - הוטלה על העובדים פסילה. בעניין אבשלומוב הורה בית הדין למשמעת, כי "בתום פרק הפסילה של שנה, אם הנאשמת תבקש...זאת המשרד ישיבה למקום עבודתה...לתפקיד שיהלום את כישוריה ואת מסלול עבודתה באותו המקום.".[22] בהמשך, בית הדין למשמעת אף ציין, כי בתום תקופת הפסילה קיימת למעסיק חובה להשיב את העובדת לאותו תפקיד שמילאה.[23] בית המשפט העליון עמד בנפרד על הקושי המתעורר נוכח הוראת בית הדין למשמעת כי בתום הפסילה, תחויב המעסיקה להשיב את העובדת לבצע עבודה מבלי שיהא עליה להוכיח את כישוריה וכשירותה לבצעה. כך בלשונו של בית המשפט העליון:
"באשר לפיטורין כך הוא הדבר מאחר ואין זה מתקבל על הדעת כי עובד שעבר עבירות משמעת המצדיקות כי יחסי העבודה עמו יבואו על סיומם יושב באופן אוטומטי וללא כל בחינה והפעלה של שיקול-דעת לשורות שירות המדינה; ובאשר לסנקציית הפסילה כך הוא הדבר מאחר ובהינתן כי סנקציה זו פירושה כי רק בתום "תקופת צינון" כזו או אחרת יהיה העובד רשאי לשוב ולהתמודד על תפקידים בשירות המדינה, אין זה מתקבל על הדעת לומר שעובד זה לא רק שיוכל בתום תקופת הפסילה לשוב ולהציע את מועמדותו לתפקידים בשירות המדינה, אלא שעבודה כאמור תובטח לו מלכתחילה ומבלי שיהא עליו להוכיח את כישוריו ואת כשירותו לבצעה.".[24]
89. איננו מקבלים את טענת התובע לפיה מצב העניינים בו קיימת חלופה להעביר ממשרה/לפסול ממשרה לתקופה, כשלצידה חלופה להורות על העברה/פסילה לצמיתות – מצדיק פרשנות שלפיה במקרה הראשון קיימת זכות לחזור למשרה.
במקרים של העברה/פסילה לצמיתות, פירוש הדבר הוא כי לא ניתן בשום שלב למנות את העובד למשרה ממנה הועבר, או למשרות שלגביהן נפסל. ואילו במקרים של העברה/פסילה לתקופה, פירוש הדבר הוא כי לאחר אותה תקופה אין מניעה משמעתית למנות את העובד למשרה ממנה הועבר, או למשרות שלגביהן נפסל. ניסיונו של התובע להצביע על צירופים אפשריים של אמצעי משמעת אשר מחייבים יצירת הבחנות ביניהם – הינו טכני ולא יכול לגבור על ההכרח לפרש את