יד. להשלמת התמונה נציין כי התובע הגיש לבית משפט העליון בקשת רשות ערעור על פסק הדין המשמעתי (בר"ש 4252/16). אולם, בהחלטה מפורטת מיום 05.07.16 דחה בית משפט העליון את הבקשה.
טו. לאחר שניתן פסק הדין המשמעתי (לטענת משרד הפנים ביום 01.05.16) העבירה העירייה את פסק הדין למשרד הפנים, אשר הורה לה ליישם את פסק הדין "כמו כל פסק דין אחר".[4]
טז. בעקבות פסק הדין המשמעתי, ובהוראת העירייה, חדל התובע מלשמש מנהל אגף משאבי אנוש. הוא ביצע תפקידים שונים, ולבסוף הוצב כעוזר למנכ"ל העירייה - מר רוני בן-אבו.
--- סוף עמוד 4 ---
יז. עם זאת, לאחר העברת התובע ממשרתו, לא פגעה העירייה בתנאי העסקתו, כפי שהיו עת שימש מנהל אגף משאבי אנוש, לרבות שכרו והרכב הצמוד ששימש אותו.
לטענת העירייה, נהגה כך הואיל ובפסק הדין המשמעתי לא ניתנו הוראות בעניין זה. לטענת התובע תנאי עבודתו לא נפגעו, על יסוד חוות דעת היועצת המשפטית לעירייה, וכמו כן ראש העיר הבהיר לו כי אלו יהיו תנאי העסקתו. נאמר כבר כעת כי לטענות אלו של התובע אין כל נפקות, ולו משום שלא הוכחו די הצורך.
יח. בעקבות תלונה של עובדת עיריית צפת למשרד הפנים, העבירה עו"ד מרב אמיר, מן הלשכה המשפטית במשרד הפנים, הנחיות לעירייה. זאת, במסגרת מכתב נושא תאריך 21.02.17 (אשר לפי טענת העירייה נשלח למנכ"ל העירייה ביום 13.03.17, ונצפה על ידי המנכ"ל במועד מאוחר יותר). בשל חשיבותן תובאנה הנחיות אלו כלשונן ( להלן: "הנחיות היישום"):
"מהמידע שהובא בפנינו, מר יהושע אלגלי (להלן: "מר אלגלי") הועבר מתפקידו כמנהל מחלקת משאבי אנוש בעירייה במסגרת הליך משמעתי שהתנהל נגדו, והוא פסול מלמלא את התפקיד לתקופה של שנתיים נוספות...
בעקבות שאלות שהופנו אלינו בנושא, נבקש להבהיר מספר דברים בנוגע למשמעות פסק הדין:
1. יובהר כי עם מתן פסק הדין פקע גם תוקף חוזה הבכירים שאושר לו בתפקידו כמנהל מחלקת משאבי אנוש, ויש לשלם לו שכר בהתאם לתפקיד אותו הוא ממלא בפועל בעירייה. המשך תשלום שכר הבכירים ללא חוזה תקף מהווה חריגת שכר על כל המשתמע ממנה;
2. בהתאם לפסיקה למר אלגלי אין זכות קנויה לשוב לתפקידו בסיום תקופת הפסילה (לעניין זה נפנה לסע"ש 53336-06/15 נחמה מונסונגו נ' נציבות שירות המדינה...) בשים לב לאמור, מדובר בתפקיד שהתפנה באורח קבע, על כל המשתמע מכך, לרבות משך התקופה בה ניתן לאיישו באופן זמני...."
יט. בעקבות הנחיות היישום, ביום 29.03.17 – זימן מנכ"ל העירייה את התובע ללשכתו, ובאותה פגישה, בה נכחו גורמים נוספים מן העירייה, נמסרו לתובע הנחיות היישום. לטענת התובע, באותה פגישה נמסר לו גם מכתב מטעם העירייה, בגדרו פורטה עמדתה לעניין אופן ביצוע החלטת היישום (סעיפים 20 ו-24 לכתב התביעה), אך מסמך כזה לא הוצג לפנינו.