--- סוף עמוד 44 ---
114. השאלה שעומדת לדיון היא: האם חלה על הנתבעת חובה להמשיך ולהעמיד לרשות התובע רכב צמוד, אשר הוענק לו כהטבה עת שימש מנהל אגף משאבי אנוש, זאת חרף העברתו ממשרה זו ואי שיבוצו במשרות ניהוליות, בעקבות פסק הדין המשמעתי?
ג(5) המסגרת הנורמטיבית
115. גם בהקשר זה נסמך התובע, בין היתר, על הלכת רז, ונזכיר את שנקבע שם: "...צודקת העובדת כי לא ניתן היה לפגוע בשכרה ללא הסכמתה גם מכוח הסכם העבודה האישי. ההלכה הפסוקה קובעת כי שיעור השכר מצוי בליבת הסכם העבודה; לאור זאת, וככלל, מעסיק אינו רשאי לבצע הפחתה חד צדדית בשכרו של עובד ללא הסכמתו... שונה הדבר בהתייחס לתוספות מותנות, או תנאים נלווים, אשר צמודים מעצם טיבם לתפקיד ספציפי, ואשר אין לעובד זכות קנויה להמשיך ולקבלם בתפקיד אחר...אלא אם יוסכם אחרת ברמה הקיבוצית או האישית.".[34]
116. על יסוד כלל זה, קבע בית הדין הארצי באותו עניין כי המעסיקה לא הייתה רשאית להחליט, באופן חד צדדי, על ביטול הזכאות לרכב צמוד. זאת, על יסוד קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, אשר אושרה על ידי בית הדין הארצי, לפיה: "הזכאות לרכב צמוד ולהטבות הכספיות הנובעות מכך אינה תלוית תפקיד אלא הפכה בנסיבות המקרה לתנאי בהסכם העבודה האישי שבין העובדת לבין הרשת ולחלק מתנאי עבודתה המוסכמים, ללא קשר לתפקיד ספציפי זה או אחר.".[35] בנסיבות אלו, קבע בית הדין הארצי, כי הניתוח המשפטי ביחס ל"תנאי העומד בליבת הסכם העבודה" רלבנטי גם בסוגיית הרכב.
ג(6) מן הכלל אל הפרט
117. כאמור, עניין רז מתייחס לשאלת זכות המעסיק לשנות באופן חד צדדי את זכויות העובדת על פי חוזה העבודה - תנאי שכר, תוספות, או תנאים נלווים – מקום בו העובדת נוידה ממשרתה. הנסיבות שם שונות מענייננו, שבו חוזה הבכירים בוטל, כפי שכבר ציינו.
--- סוף עמוד 45 ---
118. עם זאת, נכונים אנו להניח לצורך הדיון, כי לאחר ביטול חוזה הבכירים, ובטרם העברת התובע ממשרת מנהל אגף משאבי אנוש, היה התובע זכאי לרכב צמוד, כפי שהיה זכאי בטרם נכרת חוזה הבכירים. נראה כי אף תחת הנחה זו, יישום הכלל שנקבע בעניין רז מוביל למסקנה כי בדין שללה העירייה מן התובע את הזכות לרכב צמוד.
119. לפי הלכת רז עלינו לקבוע, האם זכות התובע לרכב צמוד היא "זכות אישית" המצויה בליבת הסכם העבודה, או שמא מדובר בתוספת מותנית, או בתנאי נלווה, אשר מעצם טיבם צמודים למשרתו כמנהל אגף משאבי אנוש.