120. לאחר שעיינו בחומר הראיות, באנו לידי מסקנה כי במקרה דנן הזכות לרכב צמוד הינה זכות שצמודה למשרה הניהולית שמילא התובע. להלן נסביר.
121. הצדדים לא הפנו אותנו למקור נורמטיבי שמכוחו הוענקה לתובע הזכות לרכב צמוד. מר בן-אבו טען, כי חוקת העבודה/ההסכם הקיבוצי שבין המח"ר לבין מרכז השלטון המקומי לא מחייבים את העירייה ליתן רכב צמוד לתובע או לעובדים מסוגו. התובע לא התיימר לטעון אחרת, ונראה כי אותה זכות הוענקה בהחלטת העירייה, אולם לא ברור מקור ההסמכה.
122. התובע לא הניח גרסה עובדתית, ולו מינימאלית, באשר למהות הזכות שהוענקה לו, תנאיה, והנסיבות בהן היא הוענקה לו.
בדיון בבקשה לסעד זמני, נשאלה ב"כ התובע האם הרכב הועמד לרשות התובע ללא קשר לתפקידו. תשובתה הייתה כי התובע מונה לתפקיד מנהל אגף כבר בשנת 2002, כשלפני כן שימש מנהל מחלקה, אולם את הרכב קיבל אחר כך "בסביבות 2005-2007", וכן כי "מבחינת הבדיקה שעשינו באותה עת נתנו בעירייה רכבים גם לעובדים שהם לאו דווקא בתפקיד ניהולי.".
בסעיף 6 לתצהירו ציין התובע באופן כללי ולקוני כך: "החל משנת 2007 קיבלתי, כחלק מתנאי העסקתי, זכאות לרכב צמוד, אשר שירת אותי מאז ועד לחודש אפריל 2017...". ודוק: במסגרת גרסתו זו התובע לא התיימר לטעון כי מדובר ב"זכות אישית". הוא גם לא העיד כי הזכות הוענקה לו במנותק ממשרתו כמנהל אגף משאבי אנוש, ואף לא חזר על הטענה בדבר מדיניות להעניק רכבים לעובדים שהם "לאו דווקא בתפקידי ניהול".
--- סוף עמוד 46 ---
123. בסיכומיו טען התובע, בין היתר, כי הרכב הצמוד הוענק לו רק בחלק משנות עבודתו כמנהל אגף, ולכן "התפקיד והרכב הצמוד לא היו כרוכים זה בזה." (סעיף 72 לסיכומיו). אלא שמסקנתו זו אינה הכרחית ואף אינה מסתברת. זאת, להבדיל ממצב שבו מוענק לעובד רכב צמוד משך תקופה ארוכה במהלכה העובד מוצב במשרות שונות, שאז אפשר שיהיה בכך ראיה כי הזכות לרכב צמוד היא "זכות אישית" (כפי שהיה בעניין רז).
124. מנגד, העירייה טענה, כבר בכתב ההגנה, כי העניקה לתובע רכב צמוד מתוקף תפקידו כמנהל אגף משאבי אנוש. גם בדיון בבקשה לסעד זמני הבהיר ב"כ העירייה, כי הרכב ניתן לתובע בזמנו לאור תפקידו ולצורך תפקידו כמנהל אגף משאבי אנוש בעירייה; וכך גם העיד מר בן-אבו בתצהירו. חרף עמדה מפורשת זו של העירייה כבר משחר ההליכים, לא הציג התובע גרסה עובדתית ממשית אחרת, אשר יש בה כדי להחליש את עמדת העירייה ולו במשהו. הוא אף לא הציג ראיות כלשהן, וגרסתו בתצהירו הייתה כאמור דלה.