125. בנסיבותיו של מקרה זה, העובדה שהתובע לא מסר גרסה עובדתית, ולו בסיסית, באשר למהות הזכות ונסיבות הענקתה, לא מלכתחילה ואף לא לאחר שהעירייה טענה את שטענה - נזקפת לחובתו. נזכיר שהתובע שימש מנהל אגף משאבי אנוש משך שנים ארוכות ומצופה היה כי ידע נתונים אלו בדיוק. כך גם, יש לזקוף לחובתו אי הצגת בדל ראיה.
126. במסגרת חקירתו הנגדית של מר בן-אבו, ניסה התובע להחליש את גרסת העירייה, באמצעות ניסיון לשרטט את מדיניות העירייה ביחס למתן רכב צמוד לעובדים. מר בן-אבו עומת עם שמות עובדים שונים, והתבקש להתייחס לשאלת זכותם לרכב צמוד. זאת, ככל הנראה כדי להראות כי מדיניות העירייה היא להעניק רכב צמוד, לא רק במקרים של משרות ניהול, כפי שטען התובע בדיון בבקשה לסעד זמני. מלכתחילה, קיים ספק בכוחו של קו טיעון זה, להוכיח את טיב זכותו של התובע לרכב צמוד. שכן, העירייה לא התיימרה לטעון כי רכב צמוד הוענק רק לעובדים במשרות ניהול, אלא היא טענה שזכות התובע הוענקה לו בזיקה למשרתו כמנהל אגף משאבי אנוש.
--- סוף עמוד 47 ---
127. מכל מקום, מר בן-אבו העיד בפנינו כי רכב צמוד ניתן למנהלים בעירייה.[36] בתשובה לשאלות ב"כ התובע הוא העיד כי לסמנכ"ל אגף תברואה ניתן רכב, אלא שלגביו הבהיר כי הרכב מתבקש גם לצורך ביצוע תפקידיו. הוא העיד כי גם למנהל אגף השיטור העירוני יש רכב צמוד, וכך גם "צוער מרכז השלטון המקומי" מקבל רכב, אשר בשעות היום משמש את פקחי הבנייה, וזאת כדי לעודד צוערים לעבוד בעיריית צפת. מנגד, העיד מר בן אבו כי עוזר מנכ"ל העירייה, אשר מבצע תפקיד מקביל לזה שמבצע התובע כיום – אין לו רכב צמוד.
128. הנה כי כן, התובע לא הראה התובע כי לעירייה קיימת מדיניות להעניק רכב צמוד ללא קשר לטיב המשרה ולהיותה ניהולית. ההיפך הוא הנכון. ודוק: גם אם העירייה מעניקה רכב צמוד למי שאינו במשרה ניהולית (למשל - כדי לעודד צוערים לעבוד בעירייה), וגם אם אירע מקרה בעבר בו העניקה רכב צמוד למי שאינו מנהל – אין בכך כדי להוכיח כי הוענק לתובע רכב צמוד שלא בצמידות למשרתו הניהולית.
129. מסקנתנו מכל האמור לעיל היא, כי התובע לא שכנע כי הזכות שהוענקה לו לרכב צמוד, היא "זכות אישית". אדרבא, נראית לנו עדיפה גרסת הנתבעת שלפיה מדובר בזכות צמודת משרה ותפקידים, שלא אותגרה ואף התחזקה בחקירתו הנגדית של מר בן-אבו. הואיל וכך, ובהינתן כי כיום התובע מבצע תפקידים שאינם ניהוליים, כמצוות פסק הדין המשמעתי, והואיל והתובע לא הוכיח כי התפקידים שהוא מבצע כיום מזכים ברכב צמוד – הרי שגם יישום הלכת רז, אשר הנסיבות שם שונות מענייננו, מוביל למסקנה כי התובע אינו זכאי לרכב צמוד.