16. לצד זאת, וככלל סבור משרד הפנים כי העברה מתפקיד אחד לתפקיד אחר מצדיקה שינוי בתנאי השכר. בעניין זה הפנתה המדינה לבש"א (ב"ש) 2248/07 חליל רוחי – משרד הבריאות (08.01.08), בסעיף 22 לפסק הדין; וכן לפ"ה (חי')
--- סוף עמוד 12 ---
משה לבקוביץ – מועצה מקומית חריש ואח' – מקרה דומה שלגביו נהג משרד הפנים כפי שהוא נוהג כאן.
17. בהתאם לעקרונות אלו סבור המשרד כי:
א. חוזה הבכירים פקע, וזאת בשים לב לתפקידים אליהם שובץ התובע.
ב. אשר לתנאי העסקת התובע - עמדתו הראשונית של המשרד הייתה כי משפקע חוזה הבכירים, יש לשלם לתובע שכר בהתאם לתפקיד אותו הוא ממלא בפועל. לטענת המשרד זוהי גם עמדת הממונה על השכר באוצר.
אולם, לאחר שנערכה בחינה חוזרת בעניין זה החליט משרד הפנים, כי ניתן לשלם לתובע שכר בהתאם לדירוג ולדרגה להם הוא היה זכאי כנגד תפקידו כמנהל משאבי אנוש בדירוג ודרגה. ואכן, בהתאם למידע שנמסר למשרד על ידי עיריית צפת, התובע הועבר למשרה עם תקן שנפתח במיוחד עבורו, אליה הועבר עם דרגתו כמנהל אגף טרם המעבר לחוזה בכירים - דרגה 43+ בדירוג המח"ר.
א(3) עמדת העירייה
18. העירייה חזרה על עמדתה לפיה משניתנה עמדת משרד הפנים האמורה, כשלצידה ניתנה לעירייה הוראה לחדול באופן מידי מתשלום שכר הבכירים לתובע - לא נותר לה אלא לפעול בהתאם לעמדת המשרד. לשיטתה, משרד הפנים הוא הרגולטור של העירייה, ועל האחרונה לקיים את החלטותיו, מבלי שיש לה שיקול דעת.
א(4) דיון והכרעה
19. נקדים אחרית דבר לראשיתו ונציין כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, על רקע הדין החל, לא מצאנו עילה להתערבות בעמדתו העקרונית של משרד הפנים, לפיה עקב העברת התובע ממשרתו חוזה הבכירים חדל מלהתקיים. אלא שלדעתנו יש לומר כי החוזה בוטל, מאחר שהמשרד לא שכנע כי החוזה פקע - כטענתו. להלן ננמק קביעותנו.
א(5) פסק הדין המשמעתי ומשמעותו
--- סוף עמוד 13 ---
20. התובע טען, כי פסק הדין המשמעתי, בגדרו בוטלה החלטת בית הדין המשמעתי להשית עליו הורדה בדרגה, ביטל אפשרות לפגיעה כלכלית מתמשכת במשכורתו, מלבד הקנס שנותר בתוקפו.[5] מכאן לשיטתו, יש ללמוד מפסק הדין המשמעתי כי לאחר ההעברה הוא זכאי לתנאים הקבועים בחוזה הבכירים, ועל הנתבעות החובה להבטיח זכויותיו אלו.
איננו מקבלים עמדה זו – הן מנימוק עקרוני והן מנימוק פרטני.
במישור העקרוני
21. ההליכים המשמעתיים שהתנהלו בעניינו של התובע התקיימו מתוקף סעיף 39 לחוק יסודות התקציב, אשר מחיל את חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק המשמעת") והתקנות לפיו, בשים לב לתיאומים והשינויים שנקבעו בתקנות יסודות התקציב (שיפוט משמעתי), תשמ"ט - 1988.