18. אקדים מסקנתי ואומר כי לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, הנספחים, פרוטוקול הדיון וכמובן את הסיכומים, מצאתי כי יש באלה תשתית ראייתית מספקת לקיומה של עילת תביעה ויש סיכוי סביר להכרעה בטענות לטובת חלק מהקבוצה, כפי שיפורט להלן.
19. הקבוצה, כפי שהוגדרה על ידי המבקש, כוללת כל אדם שקיבל מפסגות הודעות בניגוד לחוק התקשורת. פסגות כאמור, אינה מכחישה ששלחה את ההודעה ללקוחותיה בעבר ובהווה וכפי שכבר ציינתי אין מחלוקת עובדתית לעניין זה. יחד עם זאת, מבקשת האישור עולה לכאורה כי נשלחו הודעות נוספות מלבד ההודעה נשוא בקשת האישור, אלא שלא הוצגה תשתית עובדתית מספקת לקיומה של הקבוצה כפי שהגדיר המבקש שכן לא הוצגה כל ראיה, אף לא ראשית ראיה, להודעה אחרת נוספת ששלחה פסגות. תלונות, כביכול, של אנשים כאלה ואחרים באתרי אינטרנט שונים (נספחים 12-11 לבקשת האישור) אינן מהוות ראיה לכך, בין אם מאחר ש'ראיות' מאתרי האינטרנט כשזהות הכותב, מושא הכתיבה וכדומה אינם ידועים ואינם יכולים על כן להיות ראיות קבילות ואין נפקא מינה לעניין זה שאנו מצויים בשלב מקדמי של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, והן מאחר שאף אם אניח כי פסגות שיגרה הודעות נוספות, (כשהיא מציינת כי לא עשתה כך) הרי שנוסח ההודעה וטיבה אינו ידוע ולא ניתן, על כן, לבחון את השאלה האם ההודעה (הבלתי ידועה) מהווה הפרה של הוראות חוק התקשורת. כל טענות המבקש נסמכות אך על ההודעה שהוצגה ובעניינה היתה ההסכמה כמפורט לעיל ואכן גם תשובת פסגות מתייחסת להודעה זו בלבד ואין מקום אפוא להרחיב את הקבוצה למחוזות לא ידועים.
20. משכך, ראיתי לצמצם את הרכב הקבוצה שהוגדרה על ידי המבקש באופן המתייחס להודעה שהוצגה - ולקבוע כי הקבוצה היא אנשים שקיבלו את ההודעה (כהגדרתה לעיל) מפסגות עובר להגשת בקשת האישור ונגרם להם נזק.
מהתשתית העובדתית הלכאורית שנפרשה בפני התרשמתי, אם כן, כי קיימת שאלה עובדתית מהותית משותפת שאינה במחלוקת; לא רק זאת אלא שהתרשמתי כי ישנה אפשרות סבירה שהשאלה – האם ההודעה לרבות הקישור במסגרתה לאתר פסגות מהוות "דבר פרסומת" כהגדרתו בחוק התקשורת - תוכרע לטובת הקבוצה וייקבע כי חברי הקבוצה זכאים לפיצוי עבור הנזק שנגרם להם.
כדי להבהיר התרשמותי ומסקנתי אתייחס תחילה ל"חוק הספאם" ולמטרתו ולאחר מכן אתייחס לשאלה האם ההודעה מהווה "דבר פרסומת" כהגדרתה בחוק.
"חוק הספאם"
21. סעיף 30א לחוק התקשורת, שכבר קבל את התייחסות הפסיקה בלא מעט פסקי דין, נועד להתמודד עם תופעה המכונה "דואר זבל", קרי, הפצה של הודעות פרסומיות בלתי רצויות באמצעי התקשורת השונים. דואר הזבל הוא מטרד ציבורי רחב היקף ומטרת סעיף 30א לחוק היא למגר אותו (ראו גם רע"א 1954/14 חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) [פורסם בנבו] (4.8.2014)). כך לדוגמה נכתב בדברי ההסבר לסעיף 30א לחוק התקשורת:
"תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פרסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות התקשורת ... המכונה "spam", הפכה בשנים האחרונות למטרד ציבורי כלל עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה. תופעת ה- spam מעוררת בעיות במישורים שונים, ובהן – בעיות של אבטחת מידע, חדירה למחשבים בלא היתר והפצת וירוסים, פגיעה בפרטיותו של המשתמש ברשת והטרדתו, פגיעה בהתפתחותו של המסחר האלקטרוני ופגיעה בעסקים בשל אבדן זמן והשקעת משאבים. ...מוצע על כן לקבוע...הסדר חקיקתי שיסייע להתמודד עם תופעת ה- spam ויציע פתרונות אכיפה כדי למגר תופעה זו...".