28. כך גם עולה מתכלית החוק. כפי ששבתי וציינתי לעיל, תכלית החוק היא למנוע הפצה של "דואר זבל" שאינו מעניינו של הנמען, ושעצם קבלתו גורמת לנמען לטרדה כמו גם מעבירה לכתפיו נטלים שונים ובכלל זה עלויות כספיות ובזבוז זמן. אין זה מתפקידו של המפרסם ובודאי שאין הוא יכול להחליט על דעת עצמו, כי מידע פלוני הוא מידע חשוב לנמען ואינו מהווה "דואר זבל" עבורו ובאמתלה זו לשלוח את המסר הפרסומי, ולכך אתייחס להלן ביחס להודעה נשוא בקשת האישור.
29. בנוסף ללשון החוק ותכליתו, ניתן ללמוד על הפרשנות המרחיבה שיש ליתן למונח "דבר פרסומת" גם מפסיקת בית המשפט העליון בעניין מגה. בעניין מגה נקבע כי מונח זה כולל גם הודעות המציעות הטבות במטרה למשוך את מי ששוגרו אליו ההודעות להתקשר עם המפרסם, וכך בלשון פסק הדין:
"13. הטענה לפיה לא הוכח ברמה הנדרשת כי ההודעות ששוגרו למשיבים עונות להגדרה של "דבר פרסומת" בחוק – דינה להידחות. סעיף 30א(א) לחוק התקשורת מגדיר דבר פרסומת כ"מסר המופץ באופן מסחרי, שמטרתו לעודד רכישת מוצר או שירות או לעודד הוצאת כספים בדרך אחרת". הגדרה זו חלה גם על הודעות פרסומיות המציעות הטבות שונות במטרה למשוך את מי ששוגרו אליהם להתקשר עם מי שאת עסקיו הן נועדו לקדם. יפים לעניין זה דבריו של יו"ר ועדת הכלכלה דאז ח"כ גלעד ארדן במהלך דיוני הוועדה בסעיף 30א לחוק התקשורת:
יש גם טריקים פרסומיים, שכותבים לך: "זכית בחבילת נופש חינם", וכאשר אתה מתקשר מסתבר שזה עניין שיווקי. ... ככל שזה יהיה כרוך בדבר מה נוסף שיווקי או פרסומי, זה [הסעיף] יחול בוודאי. החוק נועד לסגור את כל הפרצות ולמנוע התחכמויות למי שלא מעוניין (ראו: פרוטוקול מס' 6 מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת הכלכלה וועדת המדע והטכנולוגיה, הכנסת ה- 17, בעמ' 9 (1.4.2008))" (ההדגשים הוספו - א.נ.ח).
30. הנה כי כן, גם בפסיקת בית המשפט העליון, הנסמכת בין היתר, על דיונים שנערכו בוועדת הכלכלה ויש בהם להעיד על התכלית שעמדה בעיניי המחוקק עם חקיקת סעיף 30א לחוק התקשורת, כבר נקבע כי יש לצקת פרשנות מרחיבה למונח "עידוד" המופיע בחוק כדי שהחוק יוכל להגן על נמענים מפני כל תוכן שיווקי או פרסומי ומכל פרצה שהיא.
31. מן הכלל אל הפרט, האם מטרת ההודעה נשוא בקשת האישור, על פי הנחות היסוד שנפרשו לעיל היא לעודד הוצאת כספים? בסיכומיה טענה פסגות כי מטרת הקורסים היא אחת ויחידה – חינוך להתנהלות פיננסית נכונה (סעיף 11 לסיכומיה). טענה זו של פסגות משמעה כי אין ולא היתה קיימת מטרה אחרת, גם לא מטרה נלווית למטרה העיקרית. כך גם עולה, לדוגמה, מסעיפים 6 ו-9 לתצהיר הגב' קארין אופיר צימט מטעם פסגות שם נאמר כי הקורסים ותוכנם נועדו לספק מידע אינפורמטיבי ואינם מעודדים השקעת כספים בפסגות.
אלא שספק בעיני אם טענות אלו עולות בקנה אחד עם הטענות של פסגות בכתב התשובה לבקשת האישור שבו טענה פסגות כי המטרה הישירה והדומיננטית של ההודעה היתה מתן 'מידע אינפורמטיבי' ולא 'עידוד להוצאת כספים' (לדוגמה, סעיפים 13-12 לתגובה לבקשת האישור); מביטוי זה משתמע אם כן, כי היו מטרות נוספות להודעה בנוסף למטרה "הישירה והדומיננטית" כטענת פסגות, שאחרת היה נעשה שימוש באותו נוסח, קרי, כי המטרה היא "אחת ויחידה" לחנך, ולא המטרה "הישירה והדומיננטית".