עא 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ במעמדה כנאמן לעמיתי "קרן הפנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ" נ' מיכאל צולר - חלק 10

15. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערת לעניין פרשת ההשקעה ושיפוץ המלון. בית המשפט פתח בכך שעל אף שאין חולק שכל הכספים שהוקצו לכך על ידי הקרן אמנם הושקעו במלון, וכי איש מהמשיבים לא לקח לכיסו דבר – בתביעה מבוקש שהמשיבים יוציאו מכיסם כספים ויחזירו לקרן את השקעותיה במלון. נקבע שבכל אחד משלבי השיפוץ, הנושא הובא לדיון לפני הדירקטוריון שאישר את היקף השיפוץ וההשקעה בו; וכי בכל מקרה שיפוץ בהיקף כה גדול לא יכול היה להתבצע ללא אישור הדירקטוריון בהליך מסודר. עוד נקבע, כי הערכת שווי השיפוץ לפי דוח גרינוולד (שעמדה כאמור על 4 מיליון דולר) נועדה רק "כדי להביאו (את המלון-ע'ב') למצב תפעולי סביר"; וכי היה ברור לכל שעל מנת שניתן יהיה לאכלס את המלון ולהפכו לנכס כלכלי מניב העומד בתחרות עם בתי מלון אחרים, יידרשו השקעות כספיות נוספות ובהיקף משמעותי. בהינתן האמור, נקבע כי משהוכח שהליך קבלת ההחלטות בדירקטוריון הקרן ובוועדות המשנה היה תקין; כי ההשקעות מצאו ביטוי בדוחות הכספיים; וכי השיפוץ נעשה בידיעה של הרגולטור המפקח במשרד האוצר – לא נפל כל פגם בכך שהועברו כספים למלון לטובת שיפוצו, כאשר מדובר היה בשיפוץ והשקעה בשלבים ובראייה לטווח ארוך. לעניין כדאיות ההשקעה במלון והיקפה, קבע בית המשפט כי אין להתערב בשיקול הדעת העסקי ובזכות הדירקטוריון וההנהלה לנהל את ענייני החברה, כל עוד הדברים נעשים על פי דין. למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט כי ההחלטה להשקיע במלון, בהיותה השקעה ארוכת טווח, הייתה השקעה כדאית ונכונה; תוך שצוין כי חלק מהוצאות השיפוץ נועדו בכלל לתיקון בלאי סביר ותפעול שוטף של המלון. בהקשר זה נדחתה עמדתו של פרופ' זליכה שלפיה היה על הקרן להשקיע את כספי העמיתים בנתיבי השקעה "רווחיים" יותר; תוך שצוין כי מדובר בחכמה שבדיעבד, מה גם שכדאיותן הכלכלית של האלטרנטיבות שהוצעו על ידי פרופ' זליכה מוטלת בספק. עוד צוין כי פרופ' זליכה כלל לא בחן את רווחיות ההשקעה במלון, ואף התעלם מכך שההשקעה במלון העלתה את ערכו באופן מיידי והיא שאפשרה את מכירתו בשנת 2011 בתמורה ל-130 מיליון ש"ח; תוך שצוין כי אלמלא אצה הדרך לפסגות, דומה כי השקעה זו הייתה מוכיחה את עצמה עוד הרבה יותר. בית המשפט הוסיף וציין כי אף אם הייתה חריגה "בשיעור זניח" מכללי ההשקעה שנקבעו בתקנות מס הכנסה, אין לכך משמעות כאשר מדובר בהשקעה ארוכת טווח המתקנת את עצמה לאורך השנים, ולשיטת בית המשפט זו גם הסיבה לכך שמשרד האוצר לא מצא לנכון להתערב בסוגיה. בנוסף, נקבע כי לא נפל פגם בהחלטה להשקיע במלון באמצעות שטרי הון – שגם ביחס אליה לא מצא משרד האוצר להעיר – וכי ממילא אין חולק שכל שטרי ההון נפרעו. עוד נקבע כי הקרן לא יצאה נפסדת מכך שההסתדרות הלאומית לא השתתפה בעלות השיפוץ, וזאת מאחר שאם היא הייתה לוקחת בהם חלק הדבר היה מוביל להאמרתו של מחיר רכישת זכויותיה במלון.