בית המשפט הוסיף וציין כי אף אם טענות הקרן לא היו נדחות לגופן, היה מקום לדחות את התביעה מחמת התיישנות ולחלופין מחמת שיהוי. ההחלטות בדבר רכישת המלון ושיפוצו התקבלו בין השנים 1997 ל-2002, ועם זאת התביעה הוגשה רק לקראת סוף שנת 2009 ולמעלה מ-7 שנים ממועד היווצרות העילה. בית המשפט קבע כי העובדות שעומדות ביסוד התביעה היו ידועות למערערת ועל כן לא הייתה כל מניעה להגשת התביעה במועדה; ודחה את טענותיה שלפיהן רק עם מינוי המנהלת המורשית נתגלו העובדות הקשורות בקבלת ההחלטות על שיפוץ המלון. נקבע כי הנתונים בדבר השקעות הקרן במלון היו גלויים לאנשי משרד האוצר ולעמיתי הקרן במסגרת דוחותיה הכספיים של הקרן; וככל שהעמיתים לא היו מרוצים מהתנהלות הקרן, כבר אז ועוד קודם למינוי המנהלת המורשית, עמדה להם האפשרות להתערב בהליך קבלת ההחלטות של הדירקטוריון ולהגיש תביעה נגזרת נגד חבריו. בהקשר זה נטען כי העובדה שהעמיתים נמנעו מלפעול נגד הקרן, מעידה דווקא על שביעות רצונם מהאופן שבו נוהלה. עוד נקבע כי בכל מקרה דין התביעה להידחות בשל השיהוי הניכר שדבק בה, והנזק הראייתי הכבד שנגרם למשיבים עקב כך.
16. בית המשפט מצא אף לדחות את טענות המערערת בנוגע לפרשת ה.ע.ל תשורה, ההתקשרות עמה והעברת דמי הניהול אליה. בעניין זה אימץ בית המשפט באופן מוחלט את גרסת המשיבים, וקבע כי יש לבחון את הדברים בראי אקורד סיום ההתקשרות עם תשורה. כאמור, תשורה הייתה חברה שהעניקה שירותי ניהול חיצוניים לקרן החל משנת 1989, כאשר בשנת 1995 התברר כי נפלו ליקויים בהתקשרות עמה – ובראשם נושא שיתוף מידע בין תשורה ובין הקרן. על רקע ליקויים אלה הגישה הקרן תביעה משפטית נגד תשורה, שהסתיימה על דרך הפשרה. בית המשפט קבע כי ה.ע.ל תשורה הוקמה עם סיום הסכסוך עם תשורה, בידיעת ובשיתוף משרד האוצר; וכי משרד האוצר הוא שדרש כי תוקם לקרן חברה מנהלת נפרדת. עוד צוין, כי מאחר שבאותה תקופה הורה הממונה על הפרדת הניהול של קרנות ההמשך מקרנות הפנסיה הוותיקות, התעורר צורך להעביר את הניהול של יובלים (קרן ההמשך של הקרן) מידי הקרן – והחלופה של העברת הניהול של שתי הקרנות (הן זו הוותיקה, הן זו החדשה) לידי חברה שלישית הייתה היעילה והחסכונית מכל יתר החלופות שעמדו בפני הקרן. עוד נקבע כי ללא הקמת ה.ע.ל תשורה לא ניתן היה לנהל בצורה סדורה ומבוקרת את ענייני הקרן; וכי ניהול חשבונות הקרן באמצעות ה.ע.ל תשורה היה לשביעות רצונה המלא של הקרן ואף הביא לחיסכון בהוצאות לעמיתיה, וזאת בהשוואה לדמי הניהול ששולמו בעבר לתשורה ושמשולמים היום לפסגות. כן נקבע כי המעבר של צולר לה.ע.ל תשורה יחד עם עובדים נוספים של הקרן לא הסב נזק כלשהו לקרן, ואף ההיפך הוא הנכון: הדבר איפשר ניהול שוטף של הקרן באמצעות מי שהכיר היטב את פעילותה. בנוסף, נקבע כי אין פגם בכך ששכרו של צולר שולם לו באמצעות חברה שבבעלותו (פושקין). עוד נקבע כי מעבר העובדים לה.ע.ל תשורה נעשה בצורה מסודרת, בפיקוח ובקרה של משרד האוצר ולטובת עמיתי הקרן. על יסוד האמור קבע בית המשפט כי לא הייתה כל הפרת נאמנות, ניגוד עניינים או פגם כלשהו בהתנהלות של צולר ויתר המשיבים, ביחס לה.ע.ל תשורה; וכי ממילא לא נגרם לקרן נזק כלשהו.