פסק דינו של בית המשפט המחוזי
14. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המערערת וקבע כי בכל אחת משלוש הפרשות לא נפל פגם בהתנהלות המשיבים. פסק הדין נפתח בביקורת נוקבת על האופן שבו נערך דוח סווירי. נאמר כי לא ניתן "להגיע למסקנות כה מרחיקות לכת בדו"ח ביקורת, בוודאי לא ב'ביקורת עומק', מבלי לשוחח עם נושאי המשרה הנוגעים בדבר בקרן ועם הרפרנטים במשרד האוצר [...]" (ההדגשות במקור-ע'ב'). ביקורת דומה הופנתה כלפי המפקח שמונה לקרן (כאמור, עו"ד שגב), וכלפי חוות הדעת מאת פרופ' זליכה שהוגשה מטעם המערערת. בהקשר זה הודגש כי העובדה שהמערערת לא ביקשה לזמן את נציגי משרד האוצר לעדות עומדת לה לרועץ. בהתבסס על האמור, קבע בית המשפט כי הוא מבכר את חוות הדעת השונות שהוגשו מטעם המשיבים, על פני חוות דעתו של פרופ' זליכה; וכי אין בכוונתו לייחס משקל לדוח סווירי.
זאת ועוד. נקבע כי בניגוד לטענת המערערת, דירקטוריון הקרן וועדות המשנה קיימו ישיבות סדירות שבמסגרתן נדונו בצורה מפורטת ואושרו באופן מושכל כלל הנושאים שקשורים להתנהלות הקרן והשקעותיה; וכן כי נערכו פרוטוקולים של כל אותן ישיבות – הגם שלא כולן הוצגו לתיק בית המשפט. קביעתו זו של בית המשפט הסתמכה על עדויות המשיבים, שאותן הוא מצא מהימנות. בית המשפט קבע שהוכח לפניו ללא כל ספק כי קיים חסר במסמכים רבים ומהותיים שהיו קיימים בזמנו וחסרים כיום ואיש אינו יודע היכן הם נמצאים; זאת, בין משום חלוף הזמן ובין משום האופן שבו נתפסו על ידי משרד האוצר. בהקשר זה העיר בית המשפט כי הן דוח סווירי הן חוות דעת פרופ' זליכה, וכך גם עולה מעדותו, לקו בכך שיצאו מנקודת הנחה שאין בלתם של המסמכים והפרוטוקולים שהוצגו לפניהם, והתעלמו מכך שרבים מהם חסרים ולא בעטים של המשיבים; ומצד שני סווירי וכמוהו פרופ' זליכה התעניינו רק בניירת ונמנעו באופן מופגן מלפגוש את בעלי התפקיד ומי שהיו מעורים בדברים בעת הרלוונטית. בהינתן האמור, נקבע כי הדירקטוריון וועדות המשנה קיימו דיונים כנדרש, רשמו פרוטוקולים, וקיבלו החלטות בנושאים שהובאו לפתחם (גם אם חלקם נרשמו באופן תמציתי, בהתאם לנוהג באותה תקופה); ואינדיקציה נוספת לקביעה זו היא העובדה שהקרן הייתה נתונה בפיקוח מתמיד וצמוד של משרד האוצר, ועל כן אם היו נופלים כשלים בהתנהלותה של זו – יש להניח כי הרגולטור היה מתריע על כך ב"זמן אמת". עוד ציין בית המשפט כי בשנים הרלוונטיות הקרן הייתה קרן הפנסיה היחידה שהצליחה לשמור על איזון אקטוארי, ואף בכך יש כדי להעיד על התנהלותה התקינה. לא זו אף זו, בית המשפט הטיל ספק בטוהר המניעים שעמדו ביסוד החלטת הממונה למנות לקרן מנהלת מורשית.
אלה נקודות המוצא העיקריות שמהן החל בית המשפט המחוזי את דרך הילוכו.