40. יש להודות כי התמונה הכללית שמצטיירת מכלל החומר שהונח לפתחנו מעוררת תמיהות ותהיות בנוגע לחלק ממהלכי הקרן. כך שעה שהמסכת העובדתית שנתבררה מלמדת לכאורה כי הקרן פעלה ביד שלובה עם ההסתדרות הלאומית, ולא הקפידה להפריד את ענייני עמיתיה מענייני ההסתדרות כפי שמצופה היה שתעשה. עם זאת ניתוח הפרשות מצביע על כך שבנסיבות המקרה אין מקום לייחס אחריות למשיבים בעילות שנטענו נגדם, ואף לא הוכח כי שיפוץ המלון וההתקשרות עם ה.ע.ל תשורה הסבו נזק. ואפרט.
הפרשות והתנהלות המשיבים
(1) ההשקעה במלון ושיפוצו
41. טענותיה של המערערת בסוגיה זו נחלקות לשלוש. נטען כי לכתחילה ולכל אורך השנים שבהן שופץ המלון, דירקטוריון הקרן לא הפעיל את שיקול דעתו כנדרש: לא עמד על היקף השיפוץ, לא קיים דיונים בנושא והחמור מכל – לא קיבל החלטות קונקרטיות שאישרו באופן פוזיטיבי השקעה כה ניכרת במלון. עוד נטען כי שיעור ההשקעות במלון חורג מהרף שנקבע בכללי ההשקעה שנמנו בתקנות מס הכנסה. לדברי המערערת התנהלות זו מהווה הפרה של החובות שחלו על המשיבים כנושאי משרה בקרן פנסיה – ובפרט של החובה לנהל את נכסי הקופה באמון ובנאמנות. נוסף על כך, וכטענה חלופית, נטען כי החלטת ההשקעה במלון הייתה בלתי סבירה באופן קיצוני.
42. אפתח בכך שמאחר שבית המשפט המחוזי דן בשאלת סבירות ההחלטה לגופה, וקבע כי עסקינן בהחלטה כלכלית ורווחית, איני מוצאת להידרש לסוגיית תחולת כלל שיקול הדעת העסקי על החלטות של נושאי משרה בקרן פנסיה שטרם הוכרעה בפסיקת בית משפט זה (ראו: חמדני, בעמ' 325; ולעניין כלל שיקול הדעת העסקי בחברה ציבורית ראו: עניין ורדניקוב). המדובר בסוגיה עקרונית וחשובה שטומנת בחובה שיקולים לכאן ולכאן – כפי שעולה מכתבי הטענות של הצדדים בהקשר זה ומהעובדה שהיועמ"ש ביקש להביע עמדתו בנושא – והיא כרוכה בבירור היקף החובות שחלות על נושאי משרה בקרן פנסיה, שאף בנוגע אליה ציינתי כי עסקינן בסוגיה נכבדת שביום מן הימים נדרש יהיה לצקת בה תוכן. מאחר שבענייננו הקביעות העובדתיות מכריעות את הכף, איני נדרשת לדון בשאלה זו ואותירה בשלב זה בצריך עיון.
לעניין סבירות ההשקעה במלון, בית המשפט סמך את קביעתו על חוות דעתו של פופס מטעם המשיבים, כלכלן שמתמחה בענף המלונאות והתיירות בישראל, שממנה עולה כי "היה טעם רב בביצוע שיפוץ נרחב של מלון הוד המדבר בכדי שיוכל להישאר בתמונת התחרות ובכדי למנוע מהמלון להיות נדון לכליה"; בין היתר לנוכח מיקומו של המלון בים המלח ובהינתן מאפייניו הייחודיים – "ממוקם על שפת הים עם חוף פרטי, סמוך למרכז המסחרי וריכוז בתי מלון נוספים" (עמ' 77 לפסק הדין). בית המשפט דחה את עמדת פרופ' זליכה מטעם המערערת לעניין חוסר כדאיות ההשקעה במלון; ומצא לבכר מנגד את חוות הדעת מאת שביט, פרופ' עדן ועדויות צולר וזיכרמן – שנמצאו על ידו מהימנות ומשכנעות – ומהן עולה כי ההשקעה במלון הייתה משתלמת ורווחית, והיא זו שאפשרה את מכירתו בשנת 2011 בסכום של 130 מיליון ש"ח. קביעותיו של בית המשפט בהקשר זה הן קביעות עובדתיות מוצקות, המבוססות על התרשמותו הישירה מן העדים והמומחים שהופיעו לפניו – ואין הצדקה להתערב בהן.