על פניו, ההתקשרות בין הקרן לבין ה.ע.ל תשורה טומנת בחובה קושי, שכן היא זו שמינתה את נושאי המשרה בקרן, והיא גם הבעלים של חברת ה.ע.ל תשורה; ומהנתונים שהוצגו לפני בית המשפט המחוזי בולטת בהיעדרה התייחסות מצד המשיבים לעובדה זו, טרם שאישרו את ההתקשרות. כפי שכבר צוין, המערערת סבורה כי יש בהתקשרות משום הפרה של האיסור שנקבע בתקנון שלפיו ההסתדרות הלאומית (החבר התמידי) אינה רשאית ליטול מרווחי הקרן. אולם זו שאלה של פרשנות אם רווחי הקרן כוללים אף את דמי הניהול; וטענת המשיבים בהקשר זה היא שכך או אחרת שומה על הקרן לשלם דמי ניהול – בין אם לה.ע.ל תשורה ובין אם לחברת ניהול אחרת. ויצוין בהקשר זה כי לפי סעיף 58 לתקנון, הקרן רשאית לנכות מהסכומים שהיא גובה מהעמיתים ומעבידיהם את הוצאותיה – ודומה כי הכוונה גם לדמי הניהול. עוד בעניין זה, לפי תקנה 1 לחוק הפיקוח "כספי קופת גמל" אינם כוללים את ההוצאות ודמי הניהול שגבתה החברה המנהלת לפי חוק זה (והוראה דומה קיימת בתקנות מס הכנסה). מכל מקום בנסיבות המיוחדות של המקרה, כפי שעמד עליהם בית המשפט המחוזי, ובפרט בהתחשב בחלוף הזמן ממועד ההתקשרות עם ה.ע.ל תשורה – איני רואה להתערב בקביעות בית המשפט כי לא נפל פגם בהתקשרות הקרן עם ה.ע.ל תשורה; ואבאר.
47. מהמסכת העובדתית שנפרשה בבית המשפט המחוזי, ניכר כי התקיימו דיונים רבים בדירקטוריון הקרן על אודות ההתקשרות עם ה.ע.ל תשורה; וכי הדירקטורים קיבלו דין וחשבון שוטף בנושא. בית המשפט קבע כי יש לבחון את ההתקשרות עם ה.ע.ל תשורה על רקע סיום היחסים עם תשורה והוראת הממונה כי הקרן תחדול מלהעניק שירותי ניהול ליובלים (קרן ההמשך); ובראי נסיבות אלה – שאינן תלויות האחת בשנייה – התעורר צורך להקים חברת ניהול חיצונית שתספק שירותי ניהול לקרן וליובלים. קביעה זו התבססה על עדויות צולר, כהן והיועץ המשפטי של הקרן, שבית המשפט מצא מהימנות בין היתר מאחר שהן נתמכו במסמכים שהוצגו לפניו; וכן על חוות דעתו של שביט ועדויות נוספות שמהן עולה בבירור כי משרד האוצר דרש הפרדה בין החברה המנהלת לקרן הפנסיה. בהינתן האמור, ומבלי להפחית כאמור בחשיבות של בחינת מאפייני העסקה קודם לאישורה, בדגש על כך שעסקינן בהתקשרות עם ה"חבר התמידי" בקרן, יש קושי לקבוע כעת כי המשיבים הפרו את החובות שהוטלו עליהם.
בית המשפט הוסיף וקבע כי ההתקשרות עם ה.ע.ל תשורה השתלמה מבחינה כלכלית לקרן וכנגזרת מכך אף לעמיתיה; וכי ללא הקמתה "לא ניתן היה לנהל בצורה סדורה ומבוקרת את חשבונות עמיתי הקרן וענייניהם" (בעמ' 142 לפסק הדין). קביעות אלה נסמכו על חוות הדעת מאת שביט, שבה פורט שיעור דמי הניהול שנגבו מהקרן בחתך של שנים. משכך ומעבר לאמור, אף אם היה נקבע כי התנהלות המשיבים בהקשר זה לוקה, לנוכח הקביעה העובדתית שלפיה ההתקשרות עם ה.ע.ל תשורה לא הסבה נזק לקרן (ודומה כי דווקא ההיפך הוא הנכון) – אין נזק שבגינו ניתן לחייב את המשיבים בהשבה. ויוזכר כי הקרן ממילא הייתה נדרשת לשלם דמי ניהול לחברה כלשהי ועל כן אין לראות בעצם תשלום דמי הניהול כפגיעה ברווחים השייכים לעמיתים – מה גם שהוברר בחוות דעתו של שביט כי מדובר היה בדמי ניהול בשיעור נמוך ביחס לדמי הניהול ששילמה הקרן לתשורה ושהיא משלמת היום לפסגות.