לעניין המשכורת ששילמה ה.ע.ל תשורה לפושקין – חברה פרטית שבבעלות צולר – בית המשפט המחוזי קבע כי המעבר של צולר לה.ע.ל תשורה נעשה במסגרת מעבר של עובדים רבים מהקרן לחברת הניהול; וכי הידע והניסיון של צולר תרמו לכך ששירותי הניהול שסופקו לקרן היו לשביעות רצונה. אין יסוד להתערב בקביעות אלה, ובהתאם אינני סבורה שנפל פגם בתשלומים שהועברו לצולר בגין עבודתו בה.ע.ל תשורה. ויוער בהקשר זה כי מעיון בפרוטוקולים של דירקטוריון הקרן ברי כי חבריו היו ערים למעורבותו הרבה של צולר בהקמת ה.ע.ל תשורה ולכך שלימים הוא אף כיהן כיו"ר הדירקטוריון שלה. הוברר אפוא כי צולר לא פעל בהסתר; ובכל מקרה לא הוכח כי לצולר היה עניין אישי בהקמת ה.ע.ל תשורה; ובית המשפט קבע כעובדה שנלמדת מהמסד הראייתי כי פעולותיו של צולר בנדון זה היו לטובת הקרן ועמיתיה.
(3) הבונוס לצולר בגין ההשקעות בד"ש אייפקס
48. איני רואה להתערב אף בקביעות בית המשפט בעניין מתן הבונוס לצולר. לדברי המערערת החלטת הבונוס לא התקבלה באורגנים המוסמכים של הקרן. לשיטתה, נדרש היה לקבל את החלטת הבונוס לצולר באסיפה הכללית של הקרן ושל המלון; ובכל מקרה, ההחלטה שהתקבלה בדירקטוריון של הקרן בנושא איננה תקפה משום שהיא אינה מתייחסת לסוג הבונוס ולגובהו.
בית המשפט המחוזי קבע כי הוא שוכנע שלא נפל פגם בהחלטה להעניק בונוס לצולר, וזאת בין היתר על יסוד חוות דעתו של שביט שלפיה לא הייתה מניעה עקרונית לחלק בונוס כאמור; וכי מאחר שלא מדובר בהוצאה ישירה מכספי הקרן, לא נפל כל פגם בהחלטות דירקטוריון הקרן וועדת הביקורת. בית המשפט סמך ידיו על חוות דעת זו וכן על עדות עו"ד קורן, שאותה הוא מצא אמינה – וקבע כי התנהלות המשיבים בהקשר זה הייתה תקינה, בפרט משפעלו בהתאם לחוות הדעת המשפטיות שהונחו לפניהם. בית המשפט אף מצא להפנות לציטוטים מעדויותיהם של כהן והמשיב 18 שהעידו על התשואה הגבוהה שהסבה ההשקעה בד"ש אייפקס, ועל הרצון לתגמל את צולר על מנת לשמרו בתפקיד – והכל בהתאם לנוהג בשוק. אף בנושא זה מסקנותיו של בית המשפט המחוזי מבוססות על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, ואין מקום להתערב באלה. זו גם התרשמותי למקרא העדויות. איני סבורה שנפל פגם בהתנהלות המשיבים שפעלו בהתאם לשתי חוות דעת משפטיות. אמנם דומה כי חוות דעת משפטית אין בה כדי להקנות "חסינות" לנושאי משרה בחברה מפני הטלת אחריות, מקום שבו הם הפרו את החובות המוטלות עליהם; אולם סבורתני כי במקרה זה החלטת הבונוס התקבלה כדין – ראשית, ההחלטה התקבלה על ידי ארבעה אורגנים שונים: דירקטוריון הקרן, ועדת הביקורת של הקרן, דירקטוריון הוד המדבר, ודירקטוריון השותפות. ונוסף על כך, לא הוכח ולו לכאורה כי צולר השפיע בצורה כזו או אחרת על החברים באורגנים אלה לאשר את מתן הבונוס; וניכר כי הוא לא נטל חלק בישיבות שהתקיימו בנושא.