49. ועוד הערה בהקשר זה. השכר והתגמולים שניתנים לבכירים בחברות ציבוריות ובגופים פיננסיים בפרט, הוא נושא שמצוי בדיון ציבורי בישראל זה שנים רבות (וראו בהקשר זה: בג"ץ 4406/16 איגוד הבנקים בישראל (ע"ר) נ' כנסת ישראל, פסקה 1 (29.9.2016)). דיון זה אך מתבקש שעה שעסקינן בתגמול שמוענק לנושאי משרה בגופים מוסדיים שתפקידם לנהל כספים שמופקדים לצורך ביטוח פנסיוני. זאת מאחר שגופים אלה אמונים על ניהול חסכונות הפנסיה; ומפאת החשש שמבנה התגמול יכול שיצור מערכת תמריצים שמעודדת נטילת סיכונים מופרזת שאינה עולה בקנה אחד עם הצורך לנהל באופן מושכל את כספי החיסכון. לנוכח חשש זה, בשנת 2007 החלו להיקבע הוראות לעניין האופן שבו יש לקבל החלטה הנוגעת לתגמול נושא משרה בגוף מוסדי. הוראות אלה עודכנו עם השנים ובחודש אפריל 2014 פרסם הממונה מסמך מקיף בנושא (חוזר גופים מוסדיים 2014-9-2 "מדיניות תגמול בגופים מוסדיים" (10.4.2014); והוראות משלימות שנקבעו ב-חוזר גופים מוסדיים 2015-9-31 "מדיניות תגמול בגופים מוסדיים – תיקון" (7.10.2015)). מאחר שהוראות אלה לא חלו בתקופה שבה הוענק הבונוס לצולר איני רואה צורך לפרטן, אולם דומני כי נודע משקל לכך שהוראות מעין אלו לא היו קיימות בתקופה הרלוונטית בבחינת סבירות ההחלטות שהתקבלו בהקשר זה.
50. טרם סיום, אני רואה להתייחס לשתי סוגיות נוספות שנדונו במסגרת פסק הדין והצדדים מצאו לייחד להן מקום בכתבי טענותיהם ובדיונים לפנינו – תחולת הסכם הפשרה על התביעה, והתיישנות התביעה בעניין פרשת המלון ושיפוצו. אקדים ואומר כי נראה שיש ממש בטענות המערערת ככל שהן נוגעות לסוגיות הללו; ואולם יובהר כי אף לעניינים אלה לא תהא השפעה על תוצאת פסק הדין. בתמצית יצוין כבר עתה כי לאחר ניתוח הסוגיות הגעתי לכלל מסקנה כי הוראת הוויתור שבהסכם הפשרה אינה חלה על התביעה נגד המשיבים – ועל כן לא היה מקום לדחותה מטעם זה; וגם בסוגיית ההתיישנות דעתי שונה מן המסקנה שאליה הגיע בית המשפט. ואבאר.
הסכם הפשרה
51. כפי שתואר, הסכם הפשרה נחתם ביום 28.10.2009, כחודש לאחר שנפתח ההליך בבית המשפט המחוזי – ולא במסגרת הליך משפטי כלשהו, לרבות לא ההליך דנן. הצדדים להסכם הפשרה הם קבוצת הקרן (הקרן והוד המדבר, שהן כזכור התובעות בפסק הדין) מצד אחד, וקבוצת ההסתדרות שכללה בין היתר את ה.ע.ל תשורה והשותפות, מצד שני. אין חולק כי במסגרת הסכם הפשרה הסכימו הצדדים לוותר על טענותיהם ההדדיות האחד כלפי השני, בנוגע "לכל אירוע שאליו מתייחס דוח הביקורת" (דוח סווירי-ע'ב') (סעיף 7.2 להסכם, הוגדר לעיל כ-הוראת הוויתור). עם זאת, וזו השאלה הפרשנית שהתעוררה לפני בית המשפט המחוזי, שאלה היא אם הוראת הוויתור חלה אף על ההליך דנן, קרי על תביעת הקרן נגד המשיבים – שהיו כאמור נושאי המשרה באותן החברות שהן צד להסכם הפשרה. להבנת הדברים יובאו להלן סעיפי ההסכם שרלוונטיים לענייננו: