20. ההסכמים בין התובע לנתבע חודשו, מעת לעת, ומאומד דעת הצדדים ניתן ללמוד, כי ראו בהתקשרות כהתקשרות לתקופה קצרה עד להשלמת הפרויקט (ר' סעיף 18 לכתב ההגנה). עוד ציין הבנק, כי לא דובר על קליטת התובע כעובד הבנק ואף התובע לא העלה כל בקשה כזו בשום שלב (שם).
21. בכל הנוגע לתמורה ששולמה לתובע טען הבנק כי זו עמדה על 202 ש"ח לשעה בתוספת מע"מ כדין והיא כיסתה את מלוא זכויותיו אף אם היו הצדדים מסכימים ביניהם כי מעמדו של התובע יהא כשל עובד (ר' סעיף 23 לכתב ההגנה).
22. לטענת הבנק, עובדת הבנק שלה ותק של 10 שנים שהחליפה את התובע בטיפול השוטף בפרויקט השתכרה 14,002 ש"ח לחודש שהם 75 ש"ח לשעה, ועל כן התמורה הקבלנית השעתית ששולמה לתובע עמדה על פי 2.6 מהשכר ששולם לעובדת המקבילה לו (ר' סעיפים 27-25 לכתב ההגנה). עלות העסקתה של העובדת החליפית עמדה על 103 ש"ח לשעה שהם 19,321 ש"ח לחודש ומכאן, כי התמורה ששולמה לתובע היתה גבוהה מן השכר של העובדת המקבילה לו במונחי עלות מעסיק (ר' סעיפים 28-27 לכתב ההגנה).
23. עוד ציין הבנק, כי גם לו היה התובע מועסק כעובד הבנק, לא ניתן היה לראות בו כעובד מן המנין, דהיינו: מי שחלות על העסקתו הוראת חוקת העבודה בבנק, שכן טרם קליטתו כעובד מן המנין היה עליו לעמוד בתקופת נסיון ואילו היה נקלט כעובד הבנק היה זה במעמד של עובד ארעי ורק לאחר כ 7-5 שנים במעמד של "עובד בנסיון" היה הופך, אם בכלל, ל"עובד מן המניין" (עובד קבוע)" (ר' סעיפים 33-31 לכתב ההגנה). אלא, שלגרסת הבנק ההתקשרות עם התובע כעובד כלל לא עמדה על הפרק ל"נוכח זמניותו הצפויה של הפרויקט והעובדה שהפרויקט לא היה בליבת העיסוק של הבנק" ומשהתובע כלל לא ביקש לשמש כעובד הבנק (ר' סעיף 39.1 לכתב ההגנה).
24. הנתבע הבהיר כי מאחר והתובע מעולם לא היה עובד הבנק, לא ניתן להתייחס אליו כאל מי שפוטר וודאי מקום בו הפרויקט הזמני הגיע לסיומו והנחיות בנק ישראל יושמו במלואן (ר' סעיף 41.1 לכתב ההגנה).
25. באשר לטענת התובע כי החליפו אותו ארבעה עובדים שונים, דחה הנתבע טענה זו בהבהירו, כי אין כל הגיון עסקי בטענת התובע (ר' סעיף 42.1 לכתב ההגנה).
26. לדידו של הנתבע הפרויקט במסגרתו התקשר עם התובע אינו בליבת העיסוק של הבנק ואין בעובדה שהתובע נתן את שירותיו בחצרי הבנק כדי להעיד על קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים; אף בטענה שהתובע החזיק תג זיהוי של הנתבע, כך לגרסתו (ר' סעיף 43.4 לכתב ההגנה) אין כדי "להקים יש מאין יחסי עבודה" (שם); הנתבע לא היה מודע להעדרויותיו של התובע (ר' סעיף 43.6 לכתב ההגנה); התובע לא קיבל שי לחג כפי שקיבלו יתר עובדי הנתבע (ר' סעיף 43.8 לכתב ההגנה); התמורה ששולמה לו השתנתה בהתאם לכמות שעות עבודתו (ר' סעיף 43.10 לכתב הגנה); התובע רשאי היה להעסיק עובד אחר במקומו והדבר מעולם לא נאסר עליו (ר' סעיף 43.7 לכתב ההגנה).