27. הנתבע דחה את כל תביעותיו הכספיות של התובע, בין היתר, משחלקן לא כומתו (ר' סעיפים 46.1 ו -47.1 לכתב ההגנה), ומשאין להן בסיס (ר' סעיף 46.3 לכתב ההגנה).
28. הנתבע העלה טענת התיישנות בכל הנוגע לזכותו הלכאורית של התובע לקבלת פדיון חופשה (ר' סעיף 51 לכתב ההגנה), טען כי התמורה ששולמה לתובע כללה את דמי ההבראה (ר' סעיף 50 לכתב ההגנה), כי התובע אינו זכאי להחזר הוצאות נסיעה היות וניכה הוצאות דלק ורכב מהכנסותיו וכי יש לדחות את התביעה גם מאחר והוגשה על דרך של אומדן אף שהנתונים מצויים היו בידיו (ר' סעיף 52 לכתב ההגנה); עוד נטען כי גם אם הועסק כעובד לא היה זכאי להפקדות בשיעורים הנטענים על ידו אלא בהתאם לגובהן המשתנה כפי שנקבע בצו ההרחבה לפנסית חובה ובכל מקרה בגין שכר שאינו עולה על השכר הממוצע במשק (ר' סעיפים 53.2-5.31 לכתב ההגנה); כי אף לו היה עובד הבנק לא זכאי היה כי תבוצענה בגינו הפקדות לקרן השתלמות (ר' סעיף 54.2 לכתב ההגנה).
התביעה שכנגד
29. על קצה המזלג נציין, כי במקביל להגשת כתב ההגנה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד במסגרתו עמד על השבתם של הסכומים ביתר ששילם הנתבע/התובע שכנגד לתובע/הנתבע שכנגד וחברת ש.ל.ף ולחילופין ביקש כי בית הדין יחייב את הנתבע שכנגד לשפות את הבנק בגין ההוצאות שהוציא והנזקים שיגרמו לו בגין כל סכום שיחויב לשלם לתובע/הנתבע שכנגד, לרבות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
30. עוד טען הנתבע/התובע שכנגד, כי יש להורות על השבה של סכומים ששולמו לתובע/הנתבע שכנגד ביתר מתוך טעות והטעיה, או מכח הפרת הסכם ההתקשרות בין הצדדים ו/או מכח עשיית עושר ולא במשפט.
31. התובע/הנתבע שכנגד טען בכתב ההגנה שכנגד כל אלה:
31.1 כי טענת ההשבה לעולם בטעות יסודה וכי אין כל עילה בדין לבצע "בדיקה כלכלית בדיעבד" של הסכם העסקתו של הנתבע שכנגד (ר' סעיף 2.1.1 לכתב ההגנה שכנגד).
31.2 כי טענת ההשבה אינה טענה משפטית מאחר ו"שחזור התמורה שהיה מקבל עובד "אילו" הוכר כעובד הוא בלתי אפשרי בעליל ובמיוחד בלתי אפשרי החישוב בתחום כמו זה של התובע – של מחשוב ומקצועות נדירים ומבוקשים" (ר' סעיף 2.1.2 לכתב ההגנה שכנגד).
31.3 עוד ציין הנתבע שכנגד, כי בכל חישוב שיעשה יש להביא בחשבון את אבדן הזכות להתארגן, אבדן ההגנה בפני פיטורים ואובדן השייכות והסולידריות כעובד אשר כימותם תלוי בערכים בהם מחזיק עורך הכימות (ר' סעיף 2.1.3 לכתב ההגנה שכנגד) וכי גם מקום בו בתי הדין לעבודה איפשרו "השבה", השבה נעשית רק מקום בו התמורה "היא גבוהה בהרבה מאשר היה מקבל כשכיר (מה שלא היה כאן); או שיש בו הסכם קיבוצי הקובע את גובה השכר (מה שאין כאן); או שבו הציעו ל"קבלן" להיות עובד (מה שלא היה פה)" (ר' סעיף 2.1.4 לכתב ההגנה שכנגד).