נראה שאין אין צורך להסביר מדוע דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם חובות דירקטור לבחון את יכולת הפרעון של החברה, לפני קבלת החלטה על חלוקת דיבידנד.
בפרוטוקול צוין "לבסוף רודב מבקש מאורי להכין תחזית רב שנתית ויכלול בה גם נטילת חוב".
בפרוטוקול נאמר כי רודב מקריא מדף מוכן ומציין את זכותו "לדעה מכרעת" לעניין חלוקת הדיבידנד על פי סעיף 2.4 להסכם.
גם בפרוטוקול זה מצוינים דברי רודב, לפיהם, אילו היה סכום החלוקה קטן היה נותן את הסכמתו ליטול סיכון "אך ברגע שהסכום לחלוקה כה משמעותי מחיר הטעות יכול להיות גדול, ולכן נדרשת התחזית הרב שנתית".
לאחר מכן ביקשה עו"ד מוסאיוף לקיים הצבעה.
נאמר בפרוטוקול כי הדירקטורים של קרור יוצאים מן החדר.
עוד נאמר בפרוטוקול "מתקיימת הצבעה כל הדירקטורים הנוכחים מצביעים בעד חלוקה של 35 מיליון ₪".
גם מהמשך הפרוטוקול, הכולל את הדיון לפי דברי המשתתפים, עולה כי רודב חזר וציין את הצורך בתחזית רב שנתית ואת הצורך בקיום דיון רציני בחלוקת 50% מהרווח בדוח הכספי.
רודב ביקש מהמנכ"ל להכין תחזית רב שנתית, שתיקח את הדיבידנד בחשבון כדי שניתן יהיה לנהל דיון מסודר.
רודב אף ציין כי אם לא יהיו משאבים זו תהיה חלוקה אסורה וכי לא סביר לקבל החלטה כזו ללא תחזיות.
הדברים החוזרים אשר נאמרו על ידי רודב הן בפרוטוקול נספח 15 והן בפרוטוקול נספח 23 – הם אכן המבחנים הרלוונטיים שיש לשקול לפני קבלת החלטה על חלוקת דיבידנד כדי להביא המלצה לאסיפה הכללית.
בחינה מושכלת ומיודעת לא נעשתה על ידי הדירקטורים מטעם התובעות.
לא די, כאמור, להתייחס לנתונים מאזניים ולמצבה של חברה נכון להיום - מבלי לערוך תחזית כלשהי כפי שחזר ודרש יו"ר הדירקטוריון.
מכל האמור לעיל, עולה באופן ברור כי לא נעשה דיון מעמיק במכלול העובדות בדבר מצבה של החברה וכי לא התבקשה תחזית כלשהי לשנים הקרובות תוך התייחסות, בין היתר, לא רק להשקעות המידיות -אלא גם להשקעות שייתכן ויהיה צורך לעשות אותן; לדרישות מרכז ההשקעות ולשאלת הצורך ללוות כספים כדי לשלם את הדיבידנד.
יש לכן לקבוע כי ההחלטה שהתקבלה בסופו של דבר על ידי הדירקטורים מטעם התובעות, לאחר שהדירקטורים מטעם קרור עזבו את הישיבה – אינה עומדת בחובה המוטלת על הדירקטורים לבחון את הוראות סעיף 302 לחוק החברות.
* האם ההחלטה לגביה מתבקשת הצהרת בית משפט – עומדת, לכאורה, במבחן שיקול הדעת העסקי
כפי שכבר הבהרתי קודם לכן, כדי שבית משפט ייתן סעד הצהרתי בדבר תוקפה של ההחלטה שהתקבלה על ידי הדירקטורים שנותרו בישיבה ביום 11.6.15, לאחר עזיבת הדירקטורים מטעם קרור, על בית משפט לבחון אם אותה החלטה הייתה ראויה להגנת כלל שיקול הדעת העסקי.
מדובר למעשה, באנלוגיה, בתמונת ראי של בחינת ההחלטה אשר הייתה נערכת על ידי בית משפט, אילו היה מתקיים הליך במסגרתו היו מועלות טענות כנגד הדירקטורים בגין קבלת ההחלטה בדבר חלוקת הדיבידנד.