50. לגרסת הנתבע (סע' 25 לתצהירו) השינויים שבוצעו על ידו בנכס, נעשו במסגרת השטחים המותרים לבניה לפי תכנית 16384/ג', ובהתאם לשומה שנערכה ע"י השמאי מטעם הוועדה לתכנון ובניה לפיה לא קיימות חריגות בניה בנכס ואישור על כך ניתן מטעם הוועדה המקומית, ועל כן סברו הנתבעים כי לא מדובר בחריגות בניה.
51. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע, הוא העיד כי עד לשלב של מכירת הבית לא היה מודע לכך שהעבודות שביצע בשנת 1989 בביתו מהוות חריגות בניה (פ' מיום 24.10.17 עמ' 34 ש' 25-26). טענה זו הנני דוחה. חריגות הבניה נשוא ההליך דנן בוצעו ע"י הנתבעים עוד בשנת 1989. הנתבעים היו מודעים או היו צריכים להיות מודעים לכך שביצוע נוסף של שינויים או תוספות בניה בשטח הבנוי הקיים של הבית עלול לחייב אותם בהוצאת היתר בניה שהרי הנתבע בעצמו אישר בחקירתו הנגדית בביהמ"ש כי טרם שנכנס להתגורר בבית הוא בנה את הבית עפ"י היתר בניה ראשון מיום 15.6.87 ולאחר מכן קיבל היתר בניה נוסף מיום 4.2.88 בגין "תכנית שינוים לבית מגורים חד – משפחתי" (פ' מיום 24.10.17 עמ' 33 ש' 11-17). היה על הנתבעים לדעת כי השינויים במצב הקיים אשר הם מבצעים בשנת 1989 (חיפוי, קירוי, הגבהות בעליית הגג וכו') מהווים חריגות בניה, שכן אין לגביהם היתר כנדרש עפ"י דין, והם אינם תואמים את ההיתרים שקיבלו במהלך השנתיים קודם לכן.
52. תכנית מפורטת מס' 16384/ג פורסמה בילקוט הפרסומים רק בשנת 2009 (20 שנים מאוחר יותר). ברי כי תכנית 16384/ג, המהווה שינוי לתכנית מפורטת הקודמת 4826/ג, לא באה להכשיר חריגות בניה קיימות בנכסים עליהם היא חלה, אלא באה להגדיל את השטח המותר לבניה באזור מגורים א'.
53. עיון בשומת שמאי המקרקעין בני פיש (נספח א' לתצהיר הנתבע) מעלה כי נערכה ביום 12.7.12 למטרת קביעת היטל השבחה בגין מימוש זכויות בדרך של מכירה (אפשרות להגדיל את שטח התכסית מ- 174 מ"ר עד ל- 250 מ"ר). איני מקבל את גרסת הנתבעים כי בהצהירם בהסכם המכר על העדר חריגות בניה בנכס הסתמכו הם על שומת השמאי בני פיש ואישור הוועדה לתכנון ובניה, וזאת מהנימוקים העיקריים הבאים:
ראשית, אין התייחסות בשומה לעניין קיומן/אי קיומן של חריגות בניה בנכס.
שנית, מועד עריכת השומה הינו מאוחר ב- 10 ימים ממועד חתימת הסכם המכר (2.7.12). קרי, קודם ניתנה הצהרת המוכרים במסמך משפטי מחייב כי אין חריגות בניה בממכר ורק כשבוע לאחר מכן נערכה השומה.