פיצויי פיטורים
13. נתבע מס' 1 עבר להתגורר בבית אבות ביום 9.6.2016. יום עבודתו האחרון של התובע היה ביום 8.6.2016 ואין חולק כי התובע פוטר מעבודתו. המחלוקת בין הצדדים נוגעת למשך תקופת העסקת התובע ולשאלה האם יש לראות את התובע כמי שעבד שנה אחת ברציפות, על מנת שתקום זכאותו לפיצויי פיטורים. מחלוקת נוספת הינה בנוגע לשיעור הפיצויים.
14. התובע טוען כי החל את עבודתו ביום 27.5.2015 ואילו הנתבעים טוענים כי עבודתו החלה ביום 1.6.2015. התובע לא הציג אסמכתא כלשהי המלמדת על מועד תחילת עבודתו, ואילו המסמכים שהציגו הנתבעים תומכים בגרסתם: הסכם העבודה נחתם ביום 2.6.2015 וגם הצהרת המעסיק למוסד לביטוח לאומי אשר נחתם על ידי נתבע מס' 1 ביום 2.6.2015 נוקב ביום 1.6.2015 כמועד תחילת העבודה. כמו כן, תלושי השכר מטעם חברת הסיעוד מציינים כי תחילת העבודה היא ביום 1.6.2015.
15. על כן, שוכנעתי כי תחילת עבודתו היתה ביום 1.6.2016.
16. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, קובע כי עובד אשר עבד שנה אחת ברציפות במקום עבודה, זכאי לפיצויי פיטורים. סעיף 2 לחוק עוסק בתקופות אשר אינן קוטעות את רציפות העבודה לצורך סעיף 1, לרבות חופשה שנתית וכן חופשה שלא בשכר שניתנה בהסכמת המעסיק.
17. אין חולק כי התובע יצא לחופשה במהלך החודשים אפריל ומאי 2016. לטענת התובע, קיבל מהנתבעים חופשה החל מיום 11.4.2016 ועד ליום 26.5.2016, כלומר כחודש וחצי, כאשר 14 ימים מתוכם על חשבון חופשה שנתית המגיעה לו על פי דין. מנגד, טוענים הנתבעים כי בחודש אפריל 2016 התובע כלל לא עבד, וכי בחודש מאי 2016 עבד יומיים בלבד בסוף החודש. עוד טוענים הנתבעים כי אין לראותם כמי שהסכימו לחופשה הארוכה, שכן התובע לא הודיע מראש כי הוא יוצא לחופשה וכי החופשה למעשה נכפתה עליהם והם הסכימו בלית ברירה כאשר התובע הודיע כי הוא נוסע לרגל חתונתו.
18. לעניין משך חופשתו של התובע, אין לקבל את טענתו כי יצא לחופשה של חודש וחצי בלבד, וזאת מאחר שסתר עצמו מספר פעמים בהקשר זה. בכתב התביעה טען התובע כי יצא לחופשת מולדת של 37 ימים הכוללת 14 ימי חופשה שנתית בתשלום ו-13 ימי חופשה ללא תשלום, ואילו בסיכומיו טוען התובע כי היה בחופשה 40 ימים. מנגד, בחקירה הראשית טען כי יצא לחופשה של 45 ימים, אולם בחקירה הנגדית טען תחילה כי יצא לחופשה של 45-50 ימים, ואף הודה כי בחודש אפריל עבד יומיים או שלושה ולאחר מכן הודה כי חופשתו היתה בת 54 ימים. כמו כן, הודה התובע כי במהלך חודש אפריל 2016 לא דיווח על שעות עבודה לחברת הסיעוד, וכאשר נשאל האם נכון שלא עבד באפריל בכלל, השיב כי הוא אינו יודע.