כמו כן, לטענת התובע, עבד שבעה ימים בשבוע ולא קיבל שעות מנוחה שבועית למעט פעם אחת בחודש. אולם, התובע אינו מפרט בגין כמה ימי מנוחה שבועית הוא זכאי להפרשי שכר, כך שלא ניתן לדעת באילו שבתות עבד ובאילו לא. זאת ועוד, בכתב התביעה נטען כי בגין כל תקופת עבודתו זכאי התובע לגמול עבודה במנוחה שבועית בסך 2,127.5 ₪, וגם לגבי סכום זה לא הציג התובע כל חישוב. חלוקת הסכום של 2,127.5 ₪ בהפרש הגמול היומי הנטען בסך 337.5 ₪ נותן מנה של 6.3 ימים – וכלל לא ברור האם אלו ימי המנוחה אותם דורש התובע ולאילו תאריכים מתייחס התובע.
42. אין זה תפקידו של בית הדין לערוך חישובים במקום התובע. אכן, פסיקת בתי הדין קובעת כי עובדים סיעודיים זכאים לגמול עבור עבודה במנוחה שבועית (ע"ע (ארצי) 47576-10-12 זטלמן נ' פטרוב, מיום 7.7.2016). עם זאת, התובע לא הביא ולו ראשית ראיה לעצם עבודתו במנוחה שבועית, ולא כימת כראוי את תביעתו לפיצוי בגין רכיב זה. אף אם התובע לא נדרש להוכיח באופן פרטני את העבודה בפועל בכל אחד מימי המנוחה השבועית אותם הוא תובע, הרי שהיה עליו להציג ראיה כלשהי, לגבי מתכונת העבודה בכללותה, וכן להציג תחשיב המכמת במפורט את הפיצוי אותו הוא דורש.
43. לכן, משלא הוכיח התובע את זכאותו להפרשי שכר בגין עבודה בימי מנוחה שבועית, יש לדחות רכיב זה.
הפרשות לפנסיה
44. מכוח צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, התובע היה זכאי כי נתבע מס' 1 יפריש החל מחודש עבודתו השביעי לקרן פנסיה. אין מחלוקת כי נתבע מס' 1 לא עשה כן, וכי ההפרשות היחידות בוצעו על ידי חברת הסיעוד.
45. הואיל וקבעתי כי תקופת עבודתו של התובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, הינה של 11 חודשים ועשרה ימים, הרי שלאחר הפחתת שישה חודשים ראשונים, זכאי התובע להפרשות בגין חמישה חודשים ועשרה ימים (5.333 חודשים), בסך 1,487 ₪ (4650 ₪ לחודש * 5.33 חודשים * 6%). התובע ציין כי חברת הביטוח הפרישה בגינו סך של 1,269 ₪, ולכן הוא זכאי להפרשים בסך 218 ₪. התובע תבע בגין רכיב זה סף של 209 ₪, ולכן לא ניתן לפסוק לו יותר מסכום זה.
פדיון חופשה
46. אין חולק כי התובע יצא לחופשה שנתית במסגרת חופשת המולדת בחודשים אפריל ומאי 2016. על פי מכתב סיום העבודה, שולם לתובע לאחר שובו לארץ סך של 1,900 ₪, אולם סכום זה שולם בגין ימי העבודה בחודשים מאי ויוני 2016 ולא בגין החופשה השנתית.
47. הנתבעים לא הציגו ראיה המלמדת כי שילמו לתובע בגין החופשה השנתית בהודו או כי שילמו פדיון חופשה לאחר תום עבודתו. טענת הנתבעים בכתב ההגנה כי התובע ניצל ימי חופשה נוספים בתשלום כאשר יצא לעסוק בתיווך דירות או טיפול בעניינים אישיים – לא הוכחה. הנתבעים גם זנחו טענה זו בסיכומיהם.