פסקי דין

תא (חי') 31015-02-16 יובל עדן נ' גליה אלבין - חלק 4

18 יוני 2018
הדפסה

אדון אפוא בסוגיות לעיל על פי סדרן.
11. בהתאם לסעיף 1 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973, חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. הרכיבים הנדרשים לכריתת חוזה הם גמירות דעתם של המציע ומקבל ההצעה (סעיפים 2 ו-5 לחוק) וכן מסוימות (סעיף 2 לחוק).

על רכיב גמירות הדעת נאמר בספרה של פרופ' גבריאלה שלו "דיני חוזים- החלק הכללי" (להלן: "ספר שלו"), כדלקמן:

"תנאי יסודי ליצירת החוזה הוא גמירת דעתם של הצדדים להתקשר זה עם זה בחוזה המסוים. בתנאי גמירות הדעת באה לידי ביטוי הדרישה למפגש רצונות הצדדים והסכמתם ההדדית להתקשר בחוזה. כל אחת מהצהרות הרצון היוצרות חוזה צריכה להעיד על גמירות דעתו של המצהיר; הדרישה לגמירת דעתו של המציע, המופיעה בסעיף 2 לחוק החוזים...... מקבילה וחופפת לדרישה לגמירת דעתו של הניצע המופיעה בסעיף 5...... לחוק זה.
גמירת הדעת שבה מדובר בחוק היא גמירת דעתם של הצדדים; מקום שהצדדים לא הגיעו לידי גמירת דעת, לא יוכל בית המשפט ליצור אותה בדיעבד" (שם, עמ' 172) (ההדגשה אינה במקור- ר.ח.).

המבחן לגמירת הדעת להתקשר בחוזה, הן של המציע והן של הניצע, הוא מבחן חיצוני והוא. מסקנה זו עולה מהביטוי "מעידה" שבסעיפים 2 ו-5 לחוק החוזים הכללי ובנדון נאמר בספר שלו, כלדקמן:

"מבחן גמירות הדעת הוא מבחן חיצוני של ההצהרה ולא מבחן פנימי של הכוונה. החוק אינו מסתפק בגמירת דעת בעלמא אלא תובע השתקפות חיצונית שלה. הן לעניין ההצעה והן לעניין הקיבול נדרשת העדה על גמירת הדעת...... מבחן גמירת הדעת הוא אפוא מבחן אובייקטיבי. משמעותו המעשית של המבחן האובייקטיבי היא כי גמירת דעתם של הצדדים לחוזה נלמדת על פי אמות מידה חיצוניות. נסיבות העניין, התנהגות הצדדים, דברים שאמרו לפני כריתת החוזה ולאחריה ותוכן החוזה עצמו, הם הנתונים שעל פיהם יקבע בית המשפט קיומה או העדרה של גמירת דעת" (שם, עמ' 173).

(ראה גם כן ע"א 620/89 חושנג'י נ' אמגר, פ"ד מו (1) 588, 594 וכן ע"א 1049/94 דור אנרגיה נ' חמדן, פ"ד נ (5) 820, 831.

דרישת המסוימות מעוגנת בסעיף 2 לחוק החוזים הכללי, ולפיו נדרש כי ההצעה תהיה "מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה". כפי שנקבע ב- ע"א 440/75 זנדבנק נ' דנציגר, פ"ד ל (2) 260, על ההצעה להיות "מלאה ומדויקת במידה מספקת עד שניתן לראות באמור בה עם קיבולה, חוזה מלא ובר ביצוע, ללא צורך במו"מ משלים נוסף" (שם, עמ' 269). דא עקא, "אין משמעותה של דרישת המסוימות שהצדדים יסכימו על כל הפרטים אלא רק שיסכימו על הפרטים החיוניים. על ההצעה לכלול לפחות את מסגרת העסקה ותחומיה ואת נושאה. מעבר למידה מינימלית זו של פירוט די באפשרות ההשלמה בדיעבד של הפרטים החסרים בפניה, כדי לראותה כהצעה מסוימת וכדי לראות את החוזה שנכרת בעקבותיה כבר תוקף" (שם, עמ' 175-176 לספר שלו והפסיקה אליה מפנה המחברת).

עמוד הקודם1234
5...11עמוד הבא