54. על כן מצאתי שאין מקום להתערב בהכרעת בית משפט קמא, אשר דחה טענת המערער לפיה הבנק לא ראה במערער כערב, כי הוא ויתר על ערבותו וכי הבנק מושתק מלהגיש תביעה בגין הערבות.
שינוי בחיוב הנערב- האמנם?
55. המערער טוען כי מתן האשראי חדש, דהיינו העמדת ההלוואה על-סך 1,100,000 ₪ מהווה שינוי בחיוב הנערב, באופן שהגדלת החיוב הנערב הוגדל באופן משמעותי והדבר מביא לביטול הערבות. בדין דחה בית משפט קמא טענה זו.
56. מחומר הראיות עולה, כי מדובר במחזור חוב קיים. ההלוואה שניתנה לחברה עוגנה בהסכם בכתב בנספח כ"ג לתצהירי הבנק, אשר קובע, מפורשות, כי הבנק "מיחזר" חובות החברה (שעמדו על-פי סעיף 2 להסכם מחודש 10/2011 על-סך 1,224,000 ₪) והעמיד הלוואה על-סך 1,100,000 ₪ על מנת לפרוע את החוב הנ"ל. משכך, אין מדובר בשינוי בחיוב הנערב.
הפרת חובת הידוע והגילוי של הבנק:
57. בית משפט קמא קבע כממצא כי הבנק הפר חובתו ליידע את המערער בהפרת החברה לחובותיה, יחד עם זאת, נקבע כי הסעד המגיע לערב בהתאם לסעיף 26(א) לחוק הערבות הוא הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת חובת הגילוי ובעניין זה, לא הוכיח המערער כי נגרם לו נזק.
58. המערער טוען כי יש לבטל את הערבות לאור הפרת חובת הידוע והגילוי המוטלת על הבנק כלפי הערב. המערער טוען כי בית משפט קמא קבע כממצא, כי הערב לא קיבל הודעות על אי עמידת החברה בחובותיה במשך השנים, ומשכך יש לבטל את הערבות ולחילופין לפסוק את הנזקים שנגרמו למערער. הוא טוען כי בית משפט קמא החיל את סעיף 26 (א) מקום שסעיף זה אינו רלוונטי לענייננו ועל בית משפט קמא היה להחיל את חובת הגילוי הנגזרת מחובתו של בנק כלפי ערב.
59. אקדים ואומר, כי צודק המערער כי בית משפט קמא נתפס לכלל טעות בהחילו סעיף 26 (א) לחוק הערבות על המערער. סעיף 26(א) לחוק הערבות קובע כי "לא קיים החייב את חיובו, יודיע על כך הנושה לערב יחיד תוך 90 ימים מיום שהיה על החייב לקיים את החיוב; לא הודיע כאמור, יופטר הערב כדי הנזק שנגרם לו בשל כך" . סעיף זה, לאור מיקומו בחוק (בפרק ב') ולאור לשונו חל על "ערב יחיד" ואינו חל על ערב שאינו "ערב יחיד", והרי קבעתי, כפי שקבע בית משפט קמא, כי המערער אינו עונה על הגדרת "ערב יחיד", על כן סעיף זה אינו חל בנסיבות המקרה על המערער (על אי החלת סעיף 26 בנסיבות דומות ראו רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, 814 (1999) (להלן: "פרשת ליברמן").