5. לאור כל האמור ובהינתן שאדקו ביצעה את כל המתואר לעיל, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא ניתן להניח שאדקו היוותה גורם מתווך בלבד בין הצדדים לעסקה זו, אלא הייתה צד לעסקה.
6. בהקשר זה, לא נעלמה מעיני טענת אדקו, כי אף אם נאמר שלא שימשה כמתווכת גרידא בין הצדדים, אלא היוותה גורם עצמאי בכל הקשור לחוזה שנכרת, לא ניתן לחייבה ביחד ולחוד עם חברת iei בגין הפרת החוזה, כיוון שלכל הצדדים, לרבות ביממד, הייתה ברורה חלוקת העבודה בין שלושת הצדדים המעורבים.
עם זאת, אין בידי לקבל טענה זו. כאמור, חברת אדקו היא שחתמה על ההסכמות מול חברת ביממד, היא זו שהציגה מצגים ברורים (כמתואר לעיל) שהיא צד ישיר לחוזה, ומשכך היא חשפה עצמה לסיכונים כמו לסיכויים העולים מההתקשרות בהסכמות אלו. לפיכך, המסקנה היא כי אדקו, אשר שימשה כצד שני לחוזה מול חברת ביממד, אינה יכולה להתנער מהאחריות הנגזרת ממעמדה זה.
7. משכך אדקו, חבה ביחד ולחוד עם iei בגין החבויות הכרוכות בהפרת החוזה שנכרת בין הצדדים.
מי מהצדדים הפר את ההסכם
8. בהתבסס על טענות הצדדים והראיות שהיו בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש לקבל את עמדת ביממד, כי הנתבעות הן אלו שהפרו את ההסכם.
בניגוד לטענת אדקו, כי כלל לא הייתה הודעת ביטול מהנתבעות לביממד (סעיף 11 לסיכומי אדקו), הודעת הדואר האלקטרוני מיום 16.2.2012 אשר נשלחה על ידי iei לאדקו והועברה על ידי האחרונה לביממד (נספח 24 לתצהיר מרום), מהווה לטעמי הודעה על ביטול החוזה.
כפי שיפורט להלן, הודעת ביטול זו נמסרה לביממד שלא כדין, ומשכך גם היא לכשעצמה מהווה הפרה יסודית של החוזה (ראה: ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (פורסם בנבו 11.11.2010); גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים – התרופות, לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2009) (להלן: "שלו ואדר"), עמ' 544).
בשולי הדברים יצוין, כי לשם הנוחות, בפרק זה אתייחס לנתבעות כגוף אחד, זאת לאור קביעתי לעיל, כי שתי הנתבעות חבות כלפי ביממד ביחד ולחוד.
9. כעולה מטענות הצדדים, אין מחלוקת כי נכרת בין הצדדים חוזה על בסיס הזמנת הרכש והתנאים הנלווים לה מיום 21.9.2010 (נספח 11 לכתב התביעה).
משנכרת החוזה האמור, הצדדים לו מחויבים בקיומו ואינם רשאים להתנער ממחויבויותיהם, אלא אם תתקיימנה נסיבות המצדיקות את ביטול החוזה על פי דין ובכפוף לדרך ביטולו הקבועה בדין.
10. בהקשר זה, הצדדים לתביעה האריכו בטענותיהם באשר למעמדן של הדרישות לשינויים במוצר, שהועלו על ידי ביממד במהלך ביצוע החוזה כשכל אחד מהצדדים טוען לתוצאה משפטית שונה הנובעת מדרישת השינויים.
מחד, ביממד רואה בהן דרישות לגיטימיות במסגרת ביצוע חוזה מעין זה ומאידך, אדקו רואה בהן הפרות יסודיות של החוזה שנכרת ומר קונסטנטין הצהיר (סעיף 96 לתצהיר עדותו הראשית) כי:
"...לאחר שהתברר לחברת IEI ההיקף המשמעותי ביותר של השינויים אותם דורשת ביממד להכניס במוצר ובבדיקות אותן עליה לערוך לו...הבינה חברת IEI כי דרכה של ביממד להזמנת המוצרים לשם מכירתם לא אצה לה, בלשון המעטה,...כתוצאה מכך ביקשה חברת IEI לשנות את התנאים המסחריים,...".
איני רואה צורך להכריע בשאלה זו כחלק מהכרעה בתובענה היות וכפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה, כי, בניגוד לעדותו הנ"ל של מר קונסטנטין, הנתבעות שלחו לתובעת הודעה על ביטול החוזה שלא על בסיס הדרישות וההפרות השונות, שלטענתן ביצעה ביממד, כי אם בשל הערכתן המאוחרת בדבר חוסר כדאיות כלכלית של העסקה עבורן, או לכל הפחות עבור iei.
אולם, מעבר לדרוש אציין, כי גם בשאלה זו (קרי, מעמד הדרישות של ביממד), אני סבור כי אותן דרישות היו מינוריות יחסית ולגיטימיות ולמצער, ודאי לא עלו כדי הפרת החוזה, כטענתה של אדקו (עמ' 6 - 7 לסיכומי אדקו).