"לאחרונה התברר לביממד כי IEI מסרבת להמשיך בפרויקט ולעמוד בתנאים שסוכמו בין ביממד לאדקו בטענה כי נפלה טעות בחישוביה המתייחסים לכדאיות הפרויקט מבחינתה.".
לכן, ההודעה מיום 16.2.2012 הינה למעשה הודעה המבשרת על ביטול החוזה מצד הנתבעות, היה וביממד לא תסכים לקבלת את דרישותיהן החדשות לשינוי תנאי החוזה המקוריים.
יש לציין, כי לאחר משלוח הודעה זו, אףiei סברה כי החוזה בוטל וכראיה בהודעתה שהועברה מאדקו לביממד ביום 20.3.2012 (נספח 28 לתצהיר מרום), ציינה iei, בין היתר, כי היא מעוניינת שביממד תשלם מקדמה בסך של 88,000$ על מנת ל: "restart the project". משמע היא סברה שהפרויקט בוטל זה מכבר וכעת יש "להניע אותו מחדש".
13. לאור האמור, הגעתי למסקנה כי לאחר עריכת חישוב מחודש, הסיקו הנתבעות כי העסקה במתכונתה הנוכחית אינה כדאית עבורן.
בעניין זה יודגש, כי אדקו אינה חולקת על כך ש- iei ביקשה לשנות את התנאים המסחריים (סעיפים 32, 35 לכתב התביעה שכנגד), אולם, לטענתה, שינויים אלו היו בשל דרישות ביממד ומצגי השווא מצידה וכי, השינויים של ההסכמות המסחריות מקורם ב – iei, בזמן שאדקו שימשה רק כמתווכת בין הצדדים.
טענה זו יש לדחות. כאמור כבר, הגעתי למסקנה, כי אדקו לא שימשה כמתווכת ועמדה זו שהוצגה בכתב התביעה שכנגד (לדוגמא, בסעיף 32) למעשה סותרת את טענתה האחרת בסיכומיה, כי היא אכן הייתה צד להסכם, אך אינה קשורה להפרתו היות ויש לראות בה גורם עצמאי שחובותיו וזכויותיו מוגדרים (סעיף 3 לסיכומי אדקו).
בנוסף, מטענות הצדדים עולה, כי עניין תנאי התשלום והתנאים המסחריים היו מצויים בתחום אחריותה של אדקו, כאמור בכתב התביעה שכנגד (סעיף 11) כי:
"...חלקה של החברה [הכוונה לאדקו – י.ש.] מתמצה בעיקרו במתן תמיכה טכנית ובעניינים המסחריים בין הצדדים" וכן אחריות אדקו ל – "Payment terms" כאמור בטבלת חלוקת האחריות (נספח 6 לתצהיר מרום). מכאן, שהדרישה לשנות את אותם תנאים מסחריים מהווה הפרה של אדקו בעצמה וממילא, כפי שציינתי לעיל, ההתקשרות החוזית מול ביממד היתה של אדקו ו – iei יחדיו וכפי שקבעתי לעיל, ולפיכך יש לראותן כחבות ביחד ולחוד מכח החוזה.
14. אותה הודעת דואר אלקטרוני מיום 16.2.2012 – בה הנתבעות הציבו בפני ביממד להסכים לתנאים, אחרת יבוטל החוזה, מהווה "הודעת ביטול מותנית" וככזו הוכרה בפסיקה כהודעת ביטול חד משמעית, אף מבלי שנשלחה כל הודעה נוספת אחריה.
בהקשר זה, פסק כב' השופט א' מצא בע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 824, פס' 7 (1991) כי: