"אכן נכון הדבר, שהודעת המשיבה על ביטול החוזה ¬המסתברת מן ההודעה לצד שלישי - לא הייתה מיידית ומוחלטת, אלא מותנית ותלויה באחת מתוצאותיה האפשריות של תובענת הבעלים. בכך בלבד אין כדי לגרוע מהיותה הודעה ברורה וחד-משמעית, המעידה על כוונת המשיבה להביא את ההתקשרות לידי גמר בהתקיים התנאי שנקבע לכך. כבר נפסק, שהודעת ביטול יכול שתהא מותנית." (ראה גם; שלו ואדר, עמ' 641).
בע"א 7938/08 מונסנגו נ' מכביאן, פס' 18 (פורסם בנבו, 11.08.2011) נפסק: "ככלל, על הודעת הביטול להיות ברורה וחד משמעית ושיעלה ממנה באופן שאינו משתמע לשני פנים כי בכוונת הצד הנפגע לבטל את החוזה נוכח ההפרה (ראו והשוו לע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון (ישראל) בע"מ נ' טעמיקו בע"מ, פ"ד מו(3) 288, 295 (1992); ע"א 680/83 קדוש נ' עמור, פ"ד לח(2) 547 (1984)). עם זאת, מכתבי התראה נתפרשו בפסיקה גם כמכתבים המשמשים הן כמתן ארכה לקיום ההסכם והן כהודעת ביטול מותנית העומדת בדרישת הביטול לפי סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971 (להלן: חוק התרופות) (ראו, לדוגמה, ע"א 81/89 גולן נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(3) 824, 829 (1991); רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 788 (פסק דינו של הנשיא ברק), 796-795 (פסק דינו של השופט טירקל) (2002) (להלן: עניין שיכון ופיתוח))".
האם החוזה בוטל כדין על ידי הנתבעות?
15. משקבעתי כי הודעת הדואר האלקטרוני מיום 16.2.2012 מהווה הודעת ביטול, עולה השאלה - האם החוזה בוטל כדין?
כפי שיפורט להלן, מסקנתי היא, כי לא הייתה לנתבעות הצדקה חוקית לביטול החוזה עם ביממד ואף אם הייתי סבור כי הייתה הצדקה כזו, הרי ממילא עצם הביטול היה שלא כדין.
16. לטענת אדקו, דרישת הנתבעות לשינוי התנאים המסחריים ובעקבותיה שליחת הודעת הדואר האלקטרוני מיום 16.2.2012 בדבר ביטול החוזה, נעשו על רקע השינויים והדרישות משמעותיות שדרשה ביממד לבצע במוצר.
טענה זו אינה סבירה בעיני ודינה להידחות מהטעמים הבאים:
ראשית, היות וקבעתי לעיל, כי הנסיבות מוכיחות באופן מספק שדרישת הנתבעות לשינוי התנאים המסחריים הגיעה בעקבות חישוב מחודש שערכו הנתבעות בדבר הכדאיות הכלכלית של העסקה ולא בשל הדרישות והשינויים שהועלו מצד ביממד.
שנית, אף אם הדרישות והשינויים שדרשה ביממד היו מצדיקים את ביטול החוזה מצד הנתבעות (על אף שאיני סבור כך), אין בידי לקבל את טענת אדקו, כי עילת ביטול החוזה הייתה עצם דרישתה של ביממד לביצוע שינויים במוצר. כפי שהוכח, באותה הודעת ביטול שקיבלה ביממד בזמן אמת, לא היה כל רמז לכך שדרישת הנתבעות לשינוי התנאים המסחריים של העסקה מתבקשת בשל השינויים שדרשה ביממד לבצע במוצר.
בהקשר זה, נקבע בפסיקה, כי לא ניתן להעלות בדיעבד עילת ביטול חדשה אשר לא נזכרה כלל ועיקר בהודעת הביטול שנמסרה לצד שכנגד. בעניין זה, נפסק על ידי כבוד הנשיאה (כתוארה אז) השופטת בייניש בע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ, פ"ד נב(1) 210, בפס' 11 (1998) כי: "בשורה של פסקי-דין נקבע בבית-משפט זה כי משנימק הנפגע את הודעת הביטול, אין הוא רשאי להסתמך על עילת ביטול שלא הופיעה בהודעתו המנומקת, אלא אם נתן כדין הודעת ביטול חדשה." (הלכה זו אוזכרה לאחר מכן גם בע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' סמיר פארוואג'י (פורסם בנבו, 11.05.2014) פס' 13 לפסק דינה של כבוד השופטת חיות).