בניגוד לטענת אדקו, במענה לאקוני שקיבלה ביממד מאדקו ביום 29.3.2012 (נספח 30 לתצהיר מרום), כתגובה להודעתה האמורה לעיל מיום 28.3.2012, לא מופיעה הסכמה כזו מצידה של אדקו לשוב למתווה העסקי המקורי המוסכם בין הצדדים.
ב. היות וכאמור ביממד עצמה הודיעה לנתבעות בכתב על רצונה לשוב ולקיים את ההסכם בהתאם לתנאיו המקוריים (בין היתר, בהודעת המייל הנ"ל מיום 28.3.2012 – נספח 29 לתצהיר מרום), אין זה סביר בעיניי, כי אם אכן הייתה מקבלת הצעה מעין זו מאדקו, היא הייתה מסרבת לה.
כמו כן, אם אכן אדקו הסכימה לחזור למתווה המקורי, עולה התהייה מדוע נדרש לזמן שוב את מרום לדון בהצעה נוספת חדשה של iei (מיום 17.5.2012), כפי שציין מר קונסטנטין בתצהירו (סעיף 147), בזמן שלטענת אדקו היא העלתה הצעה לשוב למתווה המקורי?.
18. לאור האמור לעיל, מאחר והגעתי למסקנה כי ביממד לא הפרה את החוזה, אני סבור כי מסירת הודעת הביטול מהנתבעות לביממד הייתה שלא כדין, בהיעדר כל הפרה בצידה.
משנחתם החוזה, נסתם הגולל על אפשרות הצדדים לחשב את משמעויותיו הכלכליות עבורם והם יישארו מחויבים לקבוע בו, אף אם הערכתם בדבר כדאיותו תשתנה לאחר מכן.
בהקשר זה נפסק כי:
"אין אדם יכול לבטל חוזה אם אינו רשאי לעשות כן על-פי דין או על-פי החוזה עצמו. 'ביטול שלא כדין' אינו אלא הפרה, היינו סירוב שלא כדין למלא התחייבויות שעל-פי החוזה." (ע"א 246/79 הוועד הציבורי להקמת ישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, ירושלים נ' ספדיה, פ"ד לד(3) 505, 511 (1980) (ראה גם: שלו ואדר, עמ' 115 ה"ש 24 והאסמכתאות המופיעות שם).
וכידוע, "בהיעדר עילה חוקית לביטול – בחוזה או בדין – צד המתנער מחוזה תקף ומודיע לרעהו על "ביטולו" אינו אלא מפר של אותו חוזה. זאת, אפילו פעל ה"מבטל" בתום לב ומתוך אמונה שהביטול נעשה כדין. "ביטול" בלתי חוקי מעין זה – ככל הפרה אחרת של חוזה – אין בכוחו כדי לגרוע כהוא זה מתוקף החוזה ומכוחו המחייב." (שלו ואדר, עמ' 544).
לפיכך, אני קובע, כי משהודיעו הנתבעות לביממד על ביטול החוזה שלא כדין, הרי הנתבעות הפרו את החוזה אותו כרתו עם ביממד והאחרונה זכאית בגין כך, לסעדים ולתרופות הקבועים בחוק וכפי שאקבע להלן.
היקף הנזק ושיעור הפיצויים
19. משקבעתי כי אדקו היוותה צד להסכם זה, לרבות לעניין החבויות הכרוכות בהפרתו וכי הנתבעות הפרו את החוזה שכרתו עם התובעת, אדון להלן בהיקף הנזק שנגרם לתובעת אשר בגינו היא זכאית לפיצוי.