בעניין זה יש לזכור, כי מדובר במניות של חברה ציבורית.
סעיף 177 לחוק החברות קובע מי הוא בעל מנייה בחברה ציבורית:
"(1) מי שלזכותו רשומה אצל חבר בורסה מניה ואותה מניה נכללת בין המניות הרשומות במרשם בעלי המניות על שם חברה לרישומים;
(2) מי שרשום כבעל מניה במרשם בעלי המניות".
סעיף 132(א) לחוק החברות קובע "בחברה שמניותיה רשומות למסחר בבורסה לישראל ניתן לרשום במרשם בעלי המניות, נוסף על האמור בסעיף 130(א)(1), גם חברה לרישומים, ואולם חברה לרישומים לא תחשב לבעלת מניות בחברה, והמניות על שמה הן בבעלות הזכאים להם כאמור בסעיף 177(1)".
המבקש לא טען כי הוא רשום כבעל מניות במרשם בעלי המניות של החברה (כפי שהוא רשאי לבקש על פי הוראת סעיף 132(ב)).
המבקש אף לא טען כי פנה לחברה וביקש תעודה המעידה על בעלותו במניה כפי שהוא זכאי לעשות, על פי הוראת סעיף 178(א) לחוק החברות (במידה והמניה אכן רשומה על שמו במרשם בעלי המניות של החברה).
המסקנה הברורה היא כי המניות רשומות על שם חברה לרישומים.
הנטל להוכיח בעלות במניות מוטל על מגיש בקשת האישור.
הראייה הטובה ביותר להוכחת הבעלות במניות, ככל ששאלת הבעלות מתייחסת למניות הרשומות על שם חברה לרישומים - הינה באמצעות פנייה לבנק בו מתנהל חשבונו של בעל המניות לשם קבלת אישור. כפי שאכן עשה המבקש בעת שהגיש את הבקשה לגילוי מסמכים בשנת 2012.
ראיה מעין זו, לא הוגשה על ידי המבקש בהליך הנוכחי.
במסגרת חקירתו הנגדית חזר אומנם והעיד המבקש כי הוא מחזיק במניות (עמ' 12 לפרוטוקול).
בשלב מאוחר יותר של החקירה, הופנה המבקש לאישור משנת 2012.
המבקש לא ידע להסביר את ההבדל בין מספרי המניות השונים אשר צוינו באותו אישור, ואף לא ידע להסביר מדוע בסעיף 90 בתשובתו לתגובות המשיבות נאמר כי הוא מחזיק באגרות חוב ואף העיד כי אינו יודע מה כתוב באותו סעיף.
העובדה כי בגין מצבו הרפואי של המבקש ייתכן שאינו זוכר את הפרטים המלאים באשר למספרי המניות או לדברים שנאמרו על ידו בבקשה – אינה מונעת ממנו או מבא כוחו את האפשרות להוכחת טענתו בדבר החזקה במניות באמצעות הראיה הטובה ביותר - מסמך מעודכן למועד הגשת הבקשה.
לצורך עמידה בנטל הוכחה זה אין המבקש אמור לזכור דבר ואף לא לחפש בעצמו מסמך כלשהו – כל מה שצריך היה לעשות הוא לפנות לבנק בו מתנהל חשבון ניירות הערך של המבקש, חשבון הידוע עוד במועד הגשת הבקשה לגילוי המסמכים ולבקש אישור עדכני בדבר ההחזקה במניות.