מכאן עולה כי אין מקום לקביעה לפיה החלטת הדירקטוריון שלא להגיש את התביעה כנגד גבריאל הייתה החלטה סבירה.
יש לציין כי אילמלא הקביעה לפיה אין המבקש עומד בתנאי המקדמי הנדרש בדבר היותו בעל מניות בחברה, היה מקום להמשיך ולבחון את תום ליבו של המבקש על מנת לקבוע האם יש אכן מקום לאשר את בקשת האישור ולהתיר למבקש תביעה נגזרת בשם החברה.
בהקשר זה יש לציין, כי ניהול ההליך מתחילתו ועד סופו מבלי להתייחס באופן ענייני לטענות המשיבים בעניין בעלותו של המבקש במניות החברה ומבלי להציג מסמך רלוונטי שיש בו כדי להוכיח את קיומה של הבעלות – מעלה סימני שאלה מהותיים באשר לתום ליבו של המבקש.
ד. הערה לעניין הפטור לדירקטורים והשלכתו על ניהול התביעה לטובת החברה
בסיכומים ציין המבקש כי ההחלטה שלא להגיש את התביעה התקבלה גם על יסוד סברת היועצים המשפטיים כי הדירקטורים פטורים מאחריות בשל כתבי פטור.
לטענת המבקש, מדובר בטעות, שכן בדיקה של כתבי הפטור מעלה מיד כי אין להם תוקף.
יש להבהיר, כי הבחינה אשר נעשית על ידי במסגרת הסעיף הנוכחי רלוונטית לשם בחינת קיומו של התנאי בדבר היותה של התביעה לטובתה של החברה במסגרת תנאיי סעיף 198(א) - ולא לשם בחינת החלטת הדירקטוריון שלא להיענות למכתב הדרישה.
בחינת תוקפם של כתבי הפטור רלוונטית כדי לענות לשאלה האם הגשת תביעה כנגד דירקטורים הרשאים להסתמך על כתבי פטור, בהנחה שהם תקפים, תהיה תביעה לטובת החברה בהתאם להוראת סעיף 198(א).
אינני רואה מקום לטענתו של המבקש לפיה אין תוקף לכתבי הפטור.
המבקש טען כי במהלך החודשים אוקטובר ונובמבר 2011 העבירה החברה לנושאי המשרה כתבי פטור מראש לאחריות.
כדי להשיג תחולה של כתבי הפטור בשל מעשים ומחדלים שכבר אירעו על כתבי הפטור לכלול התייחסות מפורשת לאותם עניינים.
לדברי המבקש, כתבי הפטור במקרה הנוכחי ניתנו לנושאי המשרה באופן גורף ולכן אין הם פוטרים אותם בקשר לפעולות שנעשו לפני נתינתם.
עוד נטען על ידו, כי הפרת חובת הזהירות על ידי הדירקטורים הייתה בכוונה או בפזיזות.
לטענה זו לא הונחה כל תשתית ראייתית ולכן אין מקום לדון בה.
מקובלת עלי טענת המשיבות 1-2 כי לא מדובר בכתבי פטור אשר הוצאו בדיעבד.
החברה העניקה לנושאי המשרה כתבי פטור ושיפוי עוד בשנת 2007.
ביום 1.10.09 החליטה אסיפת בעלי המניות לשנות את נוסח כתבי השיפוי, כך שסכום השיפוי שיינתן לכל נושאי המשרה במצטבר למקרה, בניכוי תשלומי תגמול הביטוח, לא יעלה על סכום השווה ל-25% מההון העצמי של החברה.
כפי שעולה אכן מנספח 10 לתגובת המשיבים 6-12 – מפנים כתבי הפטור לנושאי המשרה בחברה, אשר הוצאו בשנת 2010, להחלטות הדירקטוריון והאסיפה הכללית מיום 7.6.06, אשר אישרו את הוצאת כתבי הפטור.
עוד צוין בכתב הפטור כי ביום 1.10.09 אישרה אסיפת בעלי המניות של החברה את תיקונו של סעיף 3.1.1 לכתב הפטור הקודם – כאשר המסמך המצורף הכולל את התיקון הוא למעשה כתב ההתחייבות לשיפוי - והחברה מבקשת למסור לנושאי המשרה את כתב הפטור העדכני הכולל את התיקון.
סעיף 3.1.1 כולל אכן את תיקון תקרת השיפוי ולא נעשה כל תיקון בהוראת הפטור מאחריות.
העובדה כי נאמר בהסכם שכתב הפטור הקודם יתבטל ובמקומו יחול כתב הפטור העדכני – אינה משנה את הרצף בפטור עצמו, כאשר התיקון מצוי בהתחייבות לשיפוי שהיא למעשה התחייבות נפרדת.
תיקון נוסף נעשה בחודשים אוקטובר ונובמבר 2011, אך הרצף של פטור מראש לאחריות נשמר לאורך כל הדרך.
השוני הינו בהוראות השיפוי ולא בפטור. לכן, אין מקום לטענה כי הפטור אינו תקף.
משרשאים הדירקטורים להסתמך על כתבי הפטור הרי שהגשת תביעה נגדם על ידי החברה – אינה לטובת החברה.
גם מסיבה זו לא היה מקום לאישור הגשת תביעה נגזרת נגד הדירקטורים.