20. חיזוק למסקנה אליה הגעתי לעיל, מצאתי בספרה של פרופ' צפורה כהן, "פירוק חברות", מהדורה שנייה, כרך א', בו עמדה המחברת על אפשרות תחולת תצהירי הפירעון על חובות עתידיים של החברה אשר טרם התגבשו במועד תחילת הליך הפירוק, וזאת באומרה:
"כאמור, מותנה ההליך של פירוק מרצון במתן הצהרה על ידי הדירקטורים בדבר יכולתה של החברה לעמוד בהתחייבויותיה בתוך 12 החודשים שלאחר הפירוק. מקום שהדירקטורים יודעים על כך שהחברה הוציאה לשוק מוצרים פגומים שעלולים לגרום נזקים, אין לראותם כיוצאים ידי חובה בכך שהם מצהירים כי החברה מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה בכל הנוגע לחבויות שכבר קיימות נגד החברה. אם החברה ערה לקיומם בשוק של מוצרים פגומים שלה לאחר הפירוק, הרי שיש מקום לצפות לנזקים לצדדים שלישיים אחרי הפירוק – ובכך, לחבות החברה עקב כך. פירוק במקרה כזה יגרום לחלוקתה של יתרת נכסי החברה לבעלי המניות לאחר פירעון החובות הידועים ולהשארת הנפגעים העתידיים הצפויים ללא כיסוי נזקיהם''. (שם עמ' 84).
בכל הכבוד, האמור לעיל מקובל על הח''מ וסבורני כי לדברים משנה תוקף בנסיבות מקרה דנן שכן, במועד תחילת הליך פירוק החברה וחתימת נתבעים 1-3 על תצהירי הפירעון, הדיון בתביעה הקודמת בבית הדין לעבודה היה בשלבי סיום של הגשת סיכומי טענות הצדדים והמועד הצפוי למתן פסק הדין היה קרוב.
21. לאור מכלול הנמיוקים לעיל, נחה דעתי כי תצהירי הפירעון עליהם חתמו נתבעים 1-3 חלים על החיוב הכספי שנקבע בפסק הדין, ובנדון אין נפקא מינא כי פסק הדין ניתן זמן קצר לאחר חתימתם.
22. נשאלת כעת השאלה, האם ניתן לחייב דירקטור אשר חתם על תצהיר פירעון במסגרת הליך פירוק חברה מרצון, באופן אישי ככל ויתברר כי חתימתו נעשתה בהעדר תום לב או ברשלנות.
הסוגייה לעיל לא הוסדרה באופן מפורש בחוק ועד כמה שדעתי מגעת, היא טרם הגיעה לפתחו של בית המשפט, ווודאי ווודאי טרם נקבעה בה הלכה פסוקה מחייבת. יחד עם זאת, אין בכך כדי למנוע הטלת אחריות אישית על דירקטור שפעל בהעדר תום לב וברשלנות בחתימתו על תצהיר פירעון.
בספרו של יוסף כהן, "דיני חברות", נאמר כדלקמן:
"בישראל אין חקיקה מפורשת לעניין חיובו באחריות של דירקטור שהגיש תצהיר כושר פירעון כוזב או מטעה, אך לדעתנו ניתן לתבוע דירקטור במסגרת העקרונות הרגילים. דירקטור שהגיש דו"ח כוזב במזיד יחשב כמפר חובות האמונים – החובה לנהוג בתום לב ולטובת החברה בכללותה. ואילו דירקטור שהגיש תצהיר בלתי נכון מתוך רשלנות יכול שייתבע ברשלנות מכוח דיני הנזיקין בגין הפרת חובת הזהירות" (שם, בעמ' 119)(ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).