לא זאת אלא זאת, נתבעים 1-3 נהגו בהעדר תום לב מובהק כאשר מחד גיסא הם בחרו בהליך של פירוק מרצון בשליטת בעלי המניות, ובהתאם לכך חתמו על תצהירי הפירעון, ומאדך גיסא, על אף ידיעתם כי התובעת הסתמכה על אותם תצהירים וכלכלה את צעדיה בהתאם, בפועל לא היה מאחורי המצג אשר הציגו בפניה, לפיו בכוונת החברה לפרוע את כלל חובותיה, ולא כלום.
לחומרת התנהלותם של נתבעים 1-3 כמתואר לעיל משנה תוקף במקרה דנן, שכן בחקירתו הנגדית תיאר נתבע 2 תמונה ורודה ביחס ליכולת החברה לפרוע את פסק הדין, וזאת באומרו:
"כשנתתי תצהיר כושר הפירעון מבחינתי זה לא היה חוב. אם היה כסף בחוב שלה אז החברה הייתה משלמת את החוב, היא לא דרשה סכום בשמים, היינו מקבלים הלוואה קצת יותר גדולה ומכסים, מדובר בסכומים קטנים ולכן הערכה הייתה שמה שלא חייבים אז לא חייבים, מה שחייבים משלמים ....." (שם, עמ' 35 שורה 20 לפרוטוקול הדיון).
25. מינויו, מעמדו וסמכויותיו של מפרק חברה בהליך של פירוק מרצון מוסדר בסימן ג' בפרק י"ג לפקודת החברות. בס"ק 330(2-5) לפקודה, הוא הרלוונטי לענייננו, נקבע כדלקמן:
"2. החברה באסיפה כללית תמנה מפרק אחד או יותר לשם פירוק עסקיה וחלוקת נכסיה, ורשאית היא לקבוע את שכרו או שכרם;
3. משנתמנה מפרק תחדל סמכותם של הדירקטורים, זולת אם החברה באסיפה כללית או המפרק החליטו שסמכותם תימשך ובמידה שיחלחיטו על כך;
4. למפרק יהיו כל הסמכויות הנתונות, לפי פקודה זו, למרפק בפירוק בידי בית המשפט, בלי שיהיה זקוק לאישורו של בית המשפט;
5. למרפק יהיו סמכויות בית המשפט לפי פקודה זו לעניין סידור רשימת משתתפים ודרישות תשלום, ועליו לשלם את החובות לחברה ולהתאים את זכויות המשתתפים בינם לבין עצמם".
26. כזכור, נתבעת 4 מונתה כמפרקת החברה בהחלטת האסיפה הכללית מיום 29.10.09 ובסעיף 6 להחלטה נקבע כדלקמן:
"הוחלט לקבוע את עו"ד אתי דואני כמפרק החברה. הודעה על כך תישלח לעו"ד אתי דואני לצורך דיווח לרשם החברות".
אין בהחלטת האסיפה הכללית כל הוראה המותירה בידי הדירקטורים של החברה סמכות כלשהי, ולפיכך, בהתאם לס"ק 330(3) לפקודת החברות, עם מינויה של נתבעת 4 כמפרקת החברה, ניטלה מהם כל סמכות בניהול החברה במהלך הפירוק.
27. על אף האמור לעיל, דומה כי נתבעת 4 פעלה מתוך הנחה מוטעית כאילו תפקידה כמפרקת החברה כלפי התובעת מתמצא במתן הודעות ודיווחים על הליך הפירוק, וזאת מבלי שנטלה לידיה את השרביט והפעילה את הסמכויות הניתנות לה בדין. מחדלה של נתבעת 4 כלפי התובעת מתבטא אפוא בכך כי היא לא נקטה בצעד כלשהו על מנת לייחד כספים לקיום פסק הדין, לכשיינתן, וככל והתובעת תזכה בתביעה הקודמת ולא פעלה לביצוע פסק הדין לאחר שניתן. אדרבא, מחקירתה הנגדית עולה תמונה עגומה באשר להיעדר מעורבתה של נתבעת 4 בתשלום חובות החברה לנושיה השונים, ובנדון היא העידה באומרה: