(ההדגשות שלי – א' כ').
פסק דינו של בית הדין המחוזי
7. בפתח פרק הדיון בהכרעת דינו, דחה בית הדין המחוזי (אב"ד עו"ד גלעד ברמן, חב"ד עו"ד גאולה רובין וחב"ד עו"ד טל יקר) את הטענה המקדמית שהעלה המערער, לפיה פסק דינו של בית המשפט העליון ביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ואת הקביעות העובדתיות והמשפטיות שנקבעו בו, ומבסס טענה של השתק או מניעות להגיש נגד המערער קובלנה. בעניין זה, הפנה בית הדין המחוזי לעובדה, שבית המשפט העליון פסק שהמערער ישלם ללקוח סכום של 110,000 ₪, "המהווה הלכה למעשה את רובו הגדול של הסכום שנפסק" לטובת הלקוח בבית המשפט המחוזי. לעמדתו של בית הדין המחוזי, "יש בכך
--- סוף עמוד 4 ---
אמירה מפורשת של בית המשפט העליון לפיה הוא מקבל את טענותיו של מר פלד [הלקוח] בדבר זכותו לקבל לידיו את יתרת הכספים המוחזקים בידיו הנאמנות של הנאשם [המערער]" (בפסקה 30 להכרעת הדין). בית הדין המחוזי הוסיף וקבע, כי פסק דינו של בית המשפט העליון אך מונע מהמערער ומהלקוח להגיש תביעה כלשהי האחד כלפי משנהו בנוגע לשירותים המשפטיים שקיבל הלקוח מהמערער, והוא אינו מעניק למערער חסינות מהדין המשמעתי החל עליו מכוח היותו עורך דין. בית הדין המחוזי הדגיש, כי "חובתו של הקובל היא לחקור כל חשד לביצוע עבירות משמעתיות" וכי הוא לא מצא בפסק דינו של בית המשפט העליון "איסור כלשהו או מניעה כלשהי המונעת מהקובל מלמלא את חובתו" (בפסקה 31 להכרעת הדין).
8. מכל מקום, קבע בית הדין המחוזי, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המערער לפיה פסק דינו של בית המשפט העליון מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עדיין, לא היה בכך לסייע למערער, שכן הקובל הוכיח את יסודות העבירה של שליחת יד בכספי פיקדון "ואף העביר את הנטל להוכיח שעבירה שכזו לא בוצעה, אל כתפי הנאשם" (בפסקה 35 להכרעת הדין). את מסקנתו זו, סמך בית הדין המחוזי על מכתבו של המערער ללקוח, מיום 1.6.00, בו הודיע ללקוח "כי עד ליישוב התחייבויותיך עמי בנוגע לכל התיקים לרבות זה שנסגר, עליי לעכב את הפיקדון המצוי בידי" (בסעיף 5 למכתב, במוצג נ/7) ועל מכתבו של המערער מיום 3.7.00, בו הוא מציין שגובה הסכום המגיע לו מהלקוח עומד על 27,000 דולר וממנו יש לנכות את שכר הטרחה שנתקבל עד לאותו מועד (במוצג נ/8). במצב דברים זה, בו הודה המערער בשנת 2000 שהוא מחזיק בידיו כספים השייכים ללקוח והוא מעכב אותם עד להסדרת ההתחשבנות הכספית בינו לבין הלקוח, מצא בית הדין המחוזי, כי הנטל על המערער להוכיח, כי הוא עיכב את הכספים בהתאם לתנאי הוראת סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין – וזאת לא הוכיח המערער.