18. שלישית, דחה בית הדין הארצי את טענת המערער לפיה ועדת האתיקה לא הוכיחה שהמערער שלח ידו בכספי הפיקדון ושלשל אותם לכיסו הפרטי, וכי לכל היותר, ניתן היה להאשימו בעיכוב כספי הפיקדון. בית הדין הארצי קבע, כי ספק האם מלכתחילה היה רשאי המערער לעשות שימוש בזכות העיכבון, שכן הכספים נועדו לטובת צדדים שלישיים (להבטיח את זכויותיהם של הקונים), ומכל מקום, היה על המערער להגיש תביעה נגד הלקוח בתוך 3 חודשים מהמועד בו הלקוח דרש את הכסף (יצוין, כי בפסק הדין נכתב בשגגה, "מהמועד בו
--- סוף עמוד 8 ---
הודיע ללקוח על עיכוב הכספים" (דהיינו, עד לחודש ספטמבר 2000) – ו"מאותו מועד המערער אינו מעכב עוד הכספים תחת ידו אלא, הלכה למעשה, שולח בם את ידו. התוצאה היא, כי המערער החזיק ברשותו, שלא כדין, את כספי לקוחו במשך תקופה של כ-12 שנה עד שנאלץ להחזירם לו מכוח פסק דינו של בית המשפט העליון". בית הדין הארצי הוסיף וקבע, כי ועדת האתיקה יצאה ידי חובתה בכך שהוכיחה שהמערער המשיך והחזיק בכספי הלקוח לאחר חודש ספטמבר 2000 מבלי שהגיש תביעה נגד הלקוח, ו"המערער הוא זה שהיה חייב להוכיח בראיות, כי הפקיד כספי הפיקדון בחשבון פיקדונות/נאמנות נפרד ו/או כי היה רשאי להמשיך ולהחזיק בם" – אך זאת הוא לא עשה, "חרף הפצרות חוזרות ונשנות מצד חברי בית הדין קמא לעשות כן". בית הדין הארצי הוסיף, כי מאחר שמדובר בראיות הנמצאות בשליטתו המוחלטת של המערער, אשר יכול היה להזמין את דפי החשבון ולהציגם, חזקה, שהם לא היו תומכים בגרסתו של המערער ואף פועלים לרעתו, ו"בהתאם לחזקה זו, שעל המערער היה לסתרה, ניתן לקבוע כי הכספים הופקדו מלכתחילה בחשבונו הפרטי של המערער וכי זה עשה בהם כבתוך שלו" (ההדגשה במקור) (בפסקה 10 ע' 7 לפסק הדין). כן קבע, כי השאלה היכן הוחזקו כספי הלקוח במשך כל התקופה מלמדת על הלך רוחו של המערער ועל כוונותיו.
19. אשר לעונש שהוטל על המערער, קיבל בית הדין הארצי את ערעורה של ועדת האתיקה על קולת העונש שהוטל בבית הדין המחוזי (השעיה למשך 6 חודשים), באופן חלקי, והחמיר את עונש ההשעיה ל- 30 חודשים (ועדת האתיקה ביקשה להטיל על המערער עונש השעיה לצמיתות). כפי שיפורט, חברי בית הדין היו תמימי דעים לגבי המסקנה שיש להחמיר את עונשו של המערער, אך היו חלוקים לגבי השאלה עד כמה להחמיר את העונש (אב"ד טמיר וחב"ד תובל כנגד דעתו החולקת של חב"ד רומנוב).
20. חב"ד עו"ד רומנוב, ציין, כי "אין לך עבירה חמורה יותר בקודקס העבירות המשמעתיות מאשר העבירה של שליחת יד בכספי הלקוח" (בפסקה 13 לפסק הדין), והפנה לכך שמדיניות הענישה הנוהגת בעבירה מסוג זה הינה הרחקה מהלשכה לתקופה "ממושכת בת שנים" ולעיתים אף לצמיתות (בציינו שורה של פסקי דין בנידון). חב"ד רומנוב הביע דעתו, כי בשים לב למדיניות הענישה בעבירה של שליחת יד בכספי פיקדון ובהינתן נסיבותיו הספציפיות של המקרה – יש לאמץ את דעת המיעוט של חב"ד המחוזי עו"ד טל יקר, ולהשית על המערער עונש של 5 שנות השעיה בפועל; השעיה על תנאי למשך 5 שנים (לתקופה של 5 שנים); והוצאות לוועדת האתיקה בסך 10,000 ₪. בעניין זה, ציין את העובדה שמדובר בסכום משמעותי של 100,000 ₪; את העובדה, שהמערער לא הציג אסמכתה המעידה שהחזיק את הכספים בחשבון נאמנות או בחשבון פיקדונות כללי; את העובדה, שהמערער ביצע קיזוז עצמי מתוך כספים שהיו מיועדים, בין היתר, לצדדים שלישיים; את השנים הרבות שנדרשו למערער להשיב סכום זה; את העובדה שעשה זאת רק לאחר שניתנו שני