25. ברם, לא מצאתי בדברים אלה כדי לשנות ממסקנתם של בתי הדין המשמעתיים. כידוע, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בנקל בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים והתרשמה מהם במישרין. התערבות בממצאים כאלה, תהיה מוצדקת רק במקרים חריגים, "וזאת למשל, במקרה בו הערכאה הדיונית לא נתנה דעתה לפרטים מהותיים בחומר הראיות, שיש בהם כדי לשנות את קביעתה, או במקרה שבו הגרסה שנתקבלה על ידי הערכאה הדיונית מופרכת על פניה וחסרת כל היגיון" (בע"פ 1385/06 פלוני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] ניתן ביום 6.4.09, בפסקה 32). הדברים מקבלים משנה תוקף במקרה דנן, בהינתן שזהו "גלגול שלישי" של טענותיו אלה של המערער, אשר הועלו על ידו הן בבקשתו לבית הדין המחוזי לביטול הכרעת הדין והן במסגרת הערעור שהגיש לבית הדין הארצי. במצב דברים זה, בו שתי הערכאות המשמעתיות נתנו דעתן לאותן הטענות בדיוק – ומצאו לדחות אותן – לא קמה הצדקה להתערב בקביעתם העובדתית לפיה המערער לא סיפק תשובה עניינית היכן הופקדו הכספים של הלקוח ולא הציג ראיה בנידון. מכל מקום, גם לגופו של עניין, קריאת פרוטוקול עדותו של המערער, ובפרט, קטעי העדות אליהם הפנה, מובילה למסקנה החד משמעית, כי קביעתם של בתי הדין המשמעתיים נכונה היא.
26. כך, ניתן לראות, כי לנוכח דבריו של המערער, כי "ניתן בנקל לראות שהפיקדון היה מופקד", נאמר למערער ע"י חב"ד עו"ד ברמן, ש"אדוני זוכר שלבית הדין אין מסמך שמראה שזה היה בפיקדון כזה או אחר" (בע' 90 ש' 21-25). חברי בית הדין הוסיפו והסבירו למערער, כי הסברו לפיו כל מסמכי הלקוח הועברו בשנת 2000 לעורכי הדין החדשים שלו, אינו רלבנטי, שכן לגרסתו של המערער עצמו, הכספים נותרו בפיקדון אצלו עד אשר העבירם ללקוח בשנת 2011. חב"ד עו"ד רובין אף אמרה למערער במפורש: "אתה צריך להראות את זה, לא הוא. הוא לא יכול להראות איפה הכסף היה ... יכולת בלי בעיה גדולה לפנות לבנק שלך ולהראות, הנה בבקשה, היה את זה בחשבון נאמנות" (בע' 91 ש' 12-15). בהמשך,
--- סוף עמוד 11 ---
אמרה למערער, "מאיפה אני יודעת ששילמת לו את זה מכספי פיקדון שהיו ולא מכספים שלך? ... זאת השאלה היחידה שעומדת, בין היתר, במחלוקת כאן" (בע' 92 ש' 5-10). דברים דומים נאמרו למערער ע"י חב"ד עו"ד יקר: "אפשר ללכת לבנק שהיו כספי הפיקדון ב- 2011 ולהביא לנו אסמכתא ולהראות שהכסף הזה היה מופקד בחשבון נאמנות או חשבון פיקדונות" (בע' 93 ש' 2-5). בתגובה לכך, טען המערער, "אני לא חשבתי שאני זה שצריך להוכיח את מה שכתוב בקובלנה", ואז נשאל המערער מהיכן משך את הסכום שנפסק בפסק דינו של בית המשפט העליון, והשיב "מאחד מחשבונות הפיקדונות, אני לא זוכר כרגע להגיד לכם" (בע' 93 ש' 20-21). משכך, נאמר לו ע"י חב"ד עו"ד יקר, "אתה יכול להראות לנו שזה יצא מחשבון פיקדון? שיש חשבון פיקדון באיזשהו בנק במדינת ישראל שכתוב נאמנות מאיר פלד?" (בע' 93 ש' 22-24), ולנוכח תגובתו של המערער, "אני לא התכוננתי לענות על השאלה הזאת", אמרה לו ב"כ ועדת האתיקה, כי זו "השאלה העיקרית" (בע' 94 ש' 1). בהמשך, נשאל המערער האם משנת 2000 ועד לתשלום בשנת 2011 הכספים היו בחשבון פיקדון, והשיב, כי "אני לא יכול לבוא ולהגיד לך בדיוק ... אני לא התכוננתי" (בע' 95 ש' 1-2).