בית משפט קמא קבע כי השעבודים שניתנו לחברי הקבוצה שהתאגדו, שִדרגו את מעמדם מנושים רגילים לנושים מובטחים (לרבות אלו שכלל לא התקשרו בעסקה מול טכנובית), וכי אין מדובר בהענקה שנעשתה בתום לב ובתמורה. לפיכך, נקבע כי מדובר בהענקה בטלה לפי סעיף 96 לפקודה.
25. טענת המערערים כי לא ניתן להחיל בנסיבות המקרה דנן את סעיף 96 לפקודה – דינה להידחות. המערערים טענו כי סעיף 96 חל רק בהליכי פשיטת רגל של בן אנוש, ולא על עסקאות שבוצעו על ידי תאגיד במסגרת פירוק חברה. ואמנם, יש בסיס בדין לטענה כי סעיף 96 לפקודה לא חל בפירוק חברות (רע"א 86/89 פריצקי נ' ברגזון, פ"ד מג(1) 424, 426 (1989)). אלא שטענה זו אינה רלוונטית כלל ועיקר למקרה דנן, שכן איננו עוסקים בפירוק חברה, כי אם בפשיטת רגל של יחיד (המשיב); ומשעה שהוכרע כי בנסיבות העניין יש לבצע הרמת מסך בין המשיב לטכנובית, הרי שיש לראות את הזכויות-השעבודים שהוענקו למערערים (באמצעות טכנובית) ככאלו שהוענקו על ידי המשיב, ושעליהן ניתן להחיל את סעיף 96 לפקודה.
26. המערערים טענו עוד כי הסעיף המתאים למקרה דנן הוא סעיף 98 לפקודה, העוסק בהעדפת נושים, בעוד שסעיף 96 לפקודה – עניינו בביטול הענקות שהקטינו את מסת הנכסים של החייב – ולכן אינו רלוונטי למקרה דנן. טענה זו משרתת את המערערים, משום שלפי סעיף 96 ניתן לבטל הענקות שבוצעו מספר שנים לפני שהחייב נעשה פושט רגל (כבמקרה דנן), בעוד שסעיף 98 כוחו יפה רק לגבי העדפות נושים שבוצעו בשלושת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לפשיטת רגל (מה שלא מתקיים במקרה דנן).
לא אכחד כי טענת המערערים הגיונה עמה, וניתן למצוא לה נקודות עיגון בלשונם של סעיפי החוק. דא עקא, שהפסיקה החילה את סעיף 96 לפקודה גם במצבים בהם מעמדו של נושה רגיל שודרג למעמד של נושה מובטח (ראו פסק הדין ברע"א 6795/06 קוטלר נ' גולן (30.5.2007) (להלן: עניין קוטלר)). המערערים, שהיו ערים לפסק הדין בעניין קוטלר, ביקשו לטעון כי מדובר ב"פסק דין קצר ותמציתי" שהתייחס לנסיבות הייחודיות של אותו מקרה, וכי אין ללמוד ממנו לענייננו. אין לקבל טענה זו. פסק הדין אמנם אוחז פסקאות ספורות בלבד, אולם אין בכך כדי לגרוע מכוחו, שהרי תקדים 'קצר ותמציתי' – תקדים הוא.
[הערה: היה זה השופט (כתוארו אז) גרוניס שמצא לנכון להעביר את בקשת רשות הערעור בעניין קוטלר לדיון בפני הרכב (החלטתו מיום 30.5.2007). השופט גרוניס אף היה זה ששימש כאב בית הדין בדיון שהתקיים בפני הרכב השופטים שנתן את פסק הדין בעניין קוטלר, בו נדחתה הבקשה למתן רשות ערעור. הדעת נותנת אפוא כי העברת התיק לדיון בפני הרכב ודחיית הבקשה בפסק דין במותב שלושה, נעשו במודע. תימוכין לסברה זו ניתן למצוא בספרם של שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 321 (מהדורה שלישית, 2010), שם מפנים המחברים לפסק הדין בעניין קוטלר ומציינים, בלשון כללית, כי משכון המשדרג מעמדו של נושה רגיל למעמד של נושה מובטח, עשוי להיחשב גם כהעדפת מרמה לפי סעיף 98 לפקודה, לצד היותו הענקה לפי סעיף 96 לפקודה (שם, ה"ש 25). ללמדך, שהקביעה בעניין קוטלר לא היתה בהכרח תחומה לדל"ת אמותיו העובדתיות של אותו מקרה (אך השוו להחלטת הנשיאה ביניש שדחתה בקשה לקיים דין נוסף בעניין קוטלר, בנימוק כי אין בפסק הדין קביעה מפורשת וברורה של הלכה כלשהי (דנ"א 5179/07 מיום 23.9.2007))].