13. קבוצת אחיסמך תומכת יתדותיה בקביעתו של בית משפט קמא כי יש לייחס את זכויות טכנובית למשיב. לטענתה, המשיב השתמש במיליוני שקלים מכספם של הרוכשים בקבוצת אחיסמך לצורך פרויקט נווה יעקב ב', לרבות לצורך רכישת טכנובית. כמו כן, קבוצת אחיסמך טוענת כי השעבודים שניתנו למערערים נעדרי תוקף, בין היתר בשל העדר תמורה וחוסר תום לב. באשר לזכות העקיבה, קבוצת אחיסמך מפנה, בין היתר, לעובדה שכספי המקדמה המדוברים ששולמו לטובת פרויקט נווה יעקב ב', הועברו לדונה לאחר שקבוצת אחיסמך שילמה למשיב מיליוני שקלים, ולפיכך לא ניתן לקבוע כי ישנה זהות בין כספי המקדמה ששולמו לדונה לכספי המערערים. לבסוף, קבוצת אחיסמך מצטרפת לטענה כי היה מקום לפסוק הוצאות לטובת קופת הכינוס.
14. כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר) אף הוא סומך ידיו על קביעותיו של בית משפט קמא. בהתייחס להרמת המסך ההפוכה, הכנ"ר טוען כי מסקנתו של בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם ההיסטוריה החקיקתית שלו. באשר לתוקף השעבודים, הרי שבמקרה דנן מדובר בפשיטת רגל של יחיד (המשיב), ומשעה שזכויותיה של טכנובית יוחסו לו, ממילא סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל חל ומאפשר את ביטול הענקת השעבודים למערערים. כן סבור הכנ"ר כי לא קמה במקרה דנן זכות עקיבה בכספים, וזאת לנוכח הקביעות העובדתיות של בית משפט קמא בדבר ערבוב הכספים וחוסר היכולת להתחקות אחריהם, ובהעדר יחסי נאמן-נהנים בין המשיב למערערים.
דיון והכרעה
15. בהתאם למסגרת הדיונית עליה הסכימו הצדדים בבית משפט קמא, הדיון בערעור שלפנינו תָחום לשאלות נקודתיות הטעונות הכרעה, והן: האם נתמלאו התנאים לביצוע הרמת מסך לפי סעיף 6(ב) לחוק החברות; תוקפם של השעבודים שניתנו למערערים; וקיומה של זכות עקיבה בכספי המקדמה. אקדים ואומר כי לאחר עיון בהחלטת בית משפט קמא ובכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, ולאחר שמיעת טענותיהם בעל פה, לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בקביעותיו ומסקנותיו של בית משפט קמא, וכי דין הערעורים להידחות. מאחר שעיקרי קביעותיו ומסקנותיו מקובלים עלי, אסתפק בהנמקה בקצרה.
הרמת מסך
16. סמכותו של בית משפט לבצע הרמת מסך בין חברה לבעל מניות בה, מעוגנת בסעיף 6 לחוק החברות, הקובע כדלקמן:
הרמת מסך
6. (א)(1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,