18. בעוד שתיקון מס' 3 לחוק החברות הביא לצמצום העילות המאפשרות הרמת מסך "קלאסית", ההסדר המתייחס ל"הרמת מסך הפוכה" נותר רחב לכשהיה, באופן המותיר לבית המשפט מרחב שיקול דעת וגמישות להפעילו מקום בו "מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן...". אמנם, אין פירוש הדבר כי השימוש בכלי זה ייעשה כלאחר יד, וכבר נאמר בפסיקה לא אחת כי על בית המשפט להפעיל סמכות זו במשורה (ראו, למשל: דברי השופט דנציגר בע"א 8713/11 צאיג נ' חברת ע.לוזון נכסים והשקעות בע"מ, פס' 36 (20.8.2017) (להלן: עניין צאיג); דברי השופט הנדל ברע"א 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ, פס' 6 (31.8.2017) (להלן: עניין טקסס)). בד בבד, נקודת המוצא היא כי מדובר ב"מושג שסתום, 'סטנדרט'.. [ה]מתפקד כרקמה פתוחה וגמישה... במטרה להשיג צדק בנסיבות העניין", ועל בית המשפט המלאכה ליצוק לקרבו תוכן (דברי המשנָה לנשיא (כתוארה אז) נאור ברע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי, פס' 37 (27.8.2014); לדעה כי מושג שסתום זה הוא מקבילו של עקרון תום הלב הכללי, ראו דעת היחיד של השופט (כתוארו אז) רובינשטיין בע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, פס' י"ג, י"ח (16.10.2005)). לשון החוק ברורה אפוא, במובן זה שהתנאים להרמת מסך "הפוכה" אינם נוקשים כמו אלו הנדרשים לצורך הרמת מסך "קלאסית", וזו הראשונה יכולה להיעשות גם במצבים שאינם מובהקים בחומרתם כל כך (דברי השופט סולברג בת.א. (מחוזי י-ם) 9628-07 לוי נ' ששון אנא לוי בע"מ, פס' 6 (13.5.2010) (להלן: עניין לוי)).
19. על רקע זה, יש לדחות את טענת המערערים כי ביצוע "הרמת מסך הפוכה" לפי סעיף 6(ב) לחוק, שמורה למקרים בהם החברה הוקמה במרמה על מנת להונות את נושיו של בעל המניות. לשון החוק אינה תומכת בפרופוזיציה זו, וההיסטוריה החקיקתית אף תומכת במסקנה ההפוכה (וזאת מבלי שנעלם מעיניי קיומו של הד לטענה הגורסת כי יש להשוות בין התנאים הדרושים לביצוע הרמת מסך לפי סעיף 6(א) לחוק לבין אלו הדרושים לפי סעיף 6(ב) לחוק – ראו עמיר ליכט "הרמת מסך והדחיית חוב לאחר תיקון 3 לחוק החברות: מה נשתנה?" תאגידים ב(3) 65, 86 (2005), המובאים בעניין טקסס בפס' 4). אוסיף, כי העובדה שמדובר בהרמת מסך לטובת נושיו של בעל המניות, גם היא אין בה כשלעצמה כדי להגביל את הרמת המסך לנסיבות של מרמה, ואפנה בהקשר זה לדבריו של השופט סולברג בעניין לוי, כי במישור העקרוני, לפי סעיף 6(ב) לחוק "אין מניעה להרים את מסך ההתאגדות של חברה כדי לגבות ממנה חובות של בעלי מניותיה, ואין הכרח בקיומה של יריבות בין הנושה לבין החברה" (שם, פס' 6).