104. הנה כי כן, סעיף 21 לחוזה על תת סעיפיו, נוקט במונח "על פי דין", בין אם בהתייחס לפסילה על פי דין מכהונה, כאמור בס"ק 21(א)(3), ובין אם בהתייחס למועד כניסת הפיטורים/התפטרות לתוקף, כאמור בס"ק 21(ב)(2).
לעומת זאת, בנסיבות בהן בחרה החברה לוותר על עבודת העובד בתקופת ההודעה המוקדמת, צוין במפורש כי דמי ההודעה מוקדמת שישולמו יהיו אך ורק "דמי הודעה מוקדמת כחוק" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).
אשר למונח "דמי הודעה מוקדמת כחוק", הרי שהחוק היחיד שעוסק ב"הודעה מוקדמת" הוא חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת, אשר סעיף 3 שבו קובע לגבי "עובד במשכורת" בוויתקה של התובעת, כי הוא זכאי, לאחר שנת עבודתו הראשונה - להודעה מוקדמת לפיטורים של חודש ימים.
105. בענייננו כאמור ויתרה הנתבעת על עבודתה של התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת, ועל כן התוצאה היא שבהתאם להוראות חוזה ההעסקה עמה, זכאית התובעת לחלף הודעה מוקדמת בהיקף של חודש אחד.
אכן קשה להתעלם מדבריה של באת כוחה הקודמת של הנתבעת לפרוטוקול הדיון מיום 5/4/14, בפרט כך, כאשר אלה באים מאת בא כוחו של צד להליך.
יחד עם זאת, לגופם של דברים, יש קושי להלום בין הרישא לדברים לפיהם התובעת זכאית לפיצוי חלף הודעה מוקדמת בגובה 3 משכורות, לבין הסיפא לדברים, לפיהם הדבר הוא "בהתאם לחוזה העסקה עימה".
בנסיבות אלו, בהן קיימת סתירה פנימית בדברי באת כוח התובעת לשעבר, מוצאים אנו קושי להעדיף את דבריה, על פני קביעה ברורה בחוזה ההעסקה של התובעת. בנסיבות אלו ולנוכח חוסר הבהירות בדברים, אף אין בידינו לקבוע כי מדובר בהודאת בעל דין.
106. מעבר לאמור, התובעת לא טענה (ולא כל שכן שלא הוכיחה) כי במועד מסוים הוסכם בין הצדדים לשנות את הוראות החוזה לקבוע את זכאותה ל-3 חודשי הודעה מוקדמת, וכאשר נשאלה בחקירתה הנגדית לפנינו, לעניין זה, תשובותיה היו מתחמקות ומבולבלות, ונביא להלן את הדברים:
"ש. את מודעת להוראות סעיף 21ה לחוזה בנושא הודעה מוקדמת?
ת. לאמיתו של דבר, אני מודעת לזה בצורה שונה מאז שנתבעתי. היום אני מודעת שיש פה את הנושא שהחברה רשאית לוותר על עבודת העובד ושמשך ההודעה המוקדמת הוא חודש וכי התאגיד התכוון להודעה מוקדמת של חודש היום, ואני הייתי מודעת לזה שהכוונה היא לשכר בכירים שלושה חודשים.
לשאלת בית הדין, אני אומרת שאני יצאתי מנקודת הנחה שאני בשכר בכירים ושזה שלושה חודשים. אחרי שקיבלתי שלושה חודשים ואחרי שהיועמ"ש של התאגיד דאז אמרה שמגיע לי 3 חודשים, רק לאחר מכן התאגיד החליט שמגיע לי חודש.
כאשר בית הדין מפנה אותי לכך שבהסכם שלי כתוב שמגיע לי חודש הודעה מוקדמת, אני משיבה שלא כתוב שמגיע לי חודש.
כשבית הדין מפנה אותי לכך שהודעה מוקדמת "לפי החוק" היא חודש הודעה מוקדמת, אני משיבה שאני יודעת שזה חוזה אישי לשכר בכירים.
כשבית הדין מפנה אותי לכך שחוזה בכירים הוא לא חוק, אני משיבה שלא הייתי מודעת לזה.
כשבית הדין מפנה אותי לכך שלפי החוזה מגיע לי חודש הודעה מוקדמת ושואל אם כך, מה עמדתי לגבי שלושת חודשי ההודעה המוקדמת שקיבלתי, אני משיבה שאני יודעת שהמנכ"ל הקודם קיבל 4 חודשים והוא בשכר בכירים. אני כפופה לשכר מנכ"ל היה לי ברור שאם המנכ"ל קיבל והתאגיד שילם לי 3 חודשים והיועמ"ש אמרה, אז זה הנוהל בתאגיד ואם זה הנוהל בתאגיד, אז למה שהנוהל כלפיי יהיה שונה?
כשבית הדין שואל אותי כיצד טענת נוהג מתיישבת עם הוראה מפורשת בחוזה שלי, אני משיבה שאתה מודע לזה שיש כבר תקדים של המנכ"ל ואתה מודע לזה שהיועמ"ש אומרת לך וגם מצהירה בבית דין למשמעת שהמקובל הוא שלושה חודשים, ואני מקבלת את השלושה חודשים, אז למה חודשיים או שלושה אחרי שמשלמים לי ואני דורשת טופס 161". (ראה: בעמ' 31 לפרוטוקול ש': 9-30).