פסק דין
1. לפנינו תביעה של עובד, מבקש מקלט מסודן (להלן – התובע) כנגד מעסיקתו ים שירותי קרקע ועיבוד בע"מ (להלן – נתבעת 1) וכנגד הדירקטור ובעל המניות בנתבעת 1, מר יונתן מדמוני (להלן – נתבע 2) לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.
2. כנגד נתבעת 1 ניתן צו פירוק בתיק פירוק 34564-10-16. בהחלטה מיום 31.12.17 הורנו על עיכוב הליכים כנגדה. על כן, אנו נדון בתביעה שכנגד נתבע 2 בלבד.
3. אין מחלוקת כי התובע עבד אצל הנתבעת 1 וקיבל את שכר עבודתו במזומן.
4. טענות התובע
לטענת התובע, נתבע 2 הוא שקבע את תנאי שכרו והעסקתו של התובע בניגוד לדין, להסכמים המחייבים ולתקנת הציבור תוך הפלייתו בשל מוצאו ודתו, תשלום שכר במזומן ושימוש לרעה והסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות.
התובע טען כי הוא שימש כמנהל עבודה במספר אתרים שהפעילה הנתבעת. במסגרת עבודתו ביצע כל עבודה ומטלה שניתנה לו על ידי האחראים עליו, במסירות ובנאמנות, במשך כל תקופת עבודתו, לשביעות רצונם של המנהלים.
התובע סמך על הנתבעים כי שכרו וזכויותיו ישולמו לו כדין, הוא לא ידע את השפה ולא הייתה לו את ההשכלה, הידע והיכולת לבדוק את הדברים בעצמו.
אשר לתקופת העבודה טען התובע כי הוא עבד אצל הנתבעת מחודש אוקטובר 2011 ועד לחודש מרץ 2013. מתכונת העבודה הייתה 5 ימים בשבוע מהשעה 06:00 ועד לשעה 16:00, וכאשר נדרש לכך עבד בשעות נוספות בהתאם לצורך ולכמות העבודה. בתמורה לעבודתו השתכר התובע בסך 300 ₪ ביום, כאשר שכרו שולם לו במזומן וב"שחור" ללא תלוש שכר, לכל המוקדם ביום העשירי לכל חודש עוקב.
באשר לסיום העסקתו טען התובע כי בחודש מרץ 2013 הודיע לו מנהל בנתבעת 1, מר ברק, כי אין עוד צורך בו כיוון שאין יותר עבודה לנתבעת 1, ובכך למעשה פיטר אותו מהעבודה ללא הודעה מוקדמת וללא שימוע כדין.
הנתבעים לא נתנו בידי התובע דו"חות נוכחות ו/או תלושי שכר לתקופת עבודתו בניגוד לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר).
התובע טען כי חל עליו צו ההרחבה בענף החקלאות (להלן – צו ההרחבה).
התובע תבע תשלום בגין שעות נוספות, החזר נסיעות, תוספת משפחה, תוספת וותק, ימי חג, דמי הבראה, חופשה שנתית, קרן השתלמות, הפרשות לפנסיה, שי לחג, מענק שנתי, דמי כלכלה, הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצוי בדין פיטורים שלא כדין והלנת שכר.
5. טענות הנתבעים
הנתבעים ביקשו לסלק את התביעה נגד נתבע 2 על הסף מחמת העדר יריבות והעדר עילה. לטענתם המסמכים העיקריים עליהם מתבססת התביעה, תלושי השכר, מצביעים על כך שההתקשרות הנטענת התקיימה בין התובע לבין הנתבעת 1 בלבד. הנתבע 2 לא היה צד להתקשרות נשוא התובענה ולא העסיק את התובע בין במישרין ובין בעקיפין. כך גם תנאי העבודה וההסכמות באשר לשעות העבודה סוכמו בין התובע לנתבעת 1. התובע לא הציג מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענתו כי התקיימו בינו לבין נתבע 2 יחסי עובד-מעסיק.