אין חולק שהתובעת נקלטה לעבודה במשמרות, בדומה לכלל העובדים במחלקה, כך שדרישתה לעבוד במשמרות בוקר בלבד עובדת בניגוד לאופן בו עבדה מספר שנים, ובניגוד למתכונת העבודה המקובלת במחלקה.
זהבה הסבירה בעדותה מדוע לא יכלה להיעתר לבקשת התובעת, ומהסברה עולה כי מתכונת העבודה אינה מאפשרת היענות לעובד אחד, אלא במקרים נקודתיים (זמניים) – עמוד 16 שורות 7-22:
"ש. האם את מודעת שמישהי מהעובדות שלך מגדלת את הילד שלה לבד?
ת. אני גדלתי לבד אני יודעת מה זה.
ש. ידעת שהיו עובדים תחת ניהולך שמגדלים לבד את הילדים שלהם ולגבי התובעת לא ידעת?
ת. מאיפה אני אמורה לדעת, אני לא יודעת. העבודה שלי זה גם משמרות. זה לא התפקיד שלי לדעת מה הבעיות שלי. התפקיד של י זה לעשות להם משמרות ושהם יעשו את התפקיד כמו שצריך.
ש. אם עובד או עובדת באים אליך ומבקשים להחליף משמרת ואומרים שיש להם בעיה אישית, את לא מקשיבה ?
ת. אני מקשיבה, למה לא ? אם באים אלי ואומרים שיש לי בעיה אישית אני מנסה לעזור בכיף. אם אני יכולה.
ש. האם אי פעם ניגשה אליך עובדת והיא ביקשה משמרות בוקר כי היא צריכה עזרה עם הילד.
ת. אנו מקבלים עובדים, מסבירים שזו עבודה של שבוע בוקר ושבוע ערב. ברגע שאני אתן למישהו אחד בוקר, אז כולם יביאו לבקש.
ש. אין התחשבות בנסיבות אישיות ?
ת. זה לא עניין של התחשבות. אבל שלא יפגע בכך ש- 30-40 עובדים שיבואו אלי. אבל, זו עבודה של שבוע בוקר ושל שבוע ערב."
כאמור, דרישות התפקיד של התובעת, חייבו עבודה במשמרות. ההסבר שניתן, לפיו עובדים רבים ביקשו לעבוד במשמרות בוקר בלבד, באופן שאינו מתיישב עם צרכי הנתבעת ואינו מאפשר היענות לבקשתה של התובעת לשינוי השיבוצים על בסיס קבוע, הובא באופן עקבי והוא גם מתיישב עם הגיונם של דברים. בנסיבות אלה, סירובה של זהבה לשבץ את התובעת רק במשמרות בוקר היה יותר מסביר בנסיבות העניין.
- טענת התובעת לפיה זהבה אמרה לה שהיא אינה העובדת הסוציאלית שלה (סעיף 20 לתצהיר התובעת) הוכחשה על ידי זהבה, שטענה כי הבהירה לתובעת כי עובדים רבים מעוניינים לעבוד במשמרות בוקר בגלל בעיות אישיות ולא ניתן לשבץ את התובעת למשמרות בוקר בלבד (סעיף 7 לתצהיר זהבה). זהבה לא נחקרה בעניין הדברים שיוחסו לה, וכאמור, היא העידה באופן עיקבי ופירטה את ההסבר שמסרה לתובעת. בנסיבות אלה, נדחית גרסת התובעת לדברים שנמסרו לה על ידי זהבה.
- זהבה סברה כי מצבה האישי של התובעת אינו מצדיק התייחסות מיוחדת, ואף לא התעניינה במצבה האישי של התובעת. על אף הקושי הכרוך בהורות יחידנית, בנסיבות בהן התובעת נקלטה לעבודת משמרות, ביצעה אותה בפועל במשך כשש שנים ומשכלל עובדי המחלקה הוצבו במשמרות בוקר וערב (לסירוגין), לתובעת לא היתה זכות להיות מוצבת במשמרות בוקר באופן בלעדי. על כן אין לראות בסירובה של זהבה כדי התנכלות בעבודה והוא גם אינו מצמיח לתובעת זכות לסעדים מכח חוק השוויון.